All

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים באזור זה, ולא כולם עלו לארץ בעלייה הגדולה. נראה, שמנהיגים מסוימים עכבו את העלייה.

הסוכנות היהודית פנתה אל ראשי הקהילה התימנית בישראל כדי שישלחו מכתבי עידוד לעלייה. בג' בתמוז תשי"ט-1959 שלח מכתב מרי שלום יצחק הלוי, רב הקהילה התימנית וחבר הרבנות בת"א, מכתב אל מנהיגים ויהודים בצפון תימן: דוד בן יוסף צברי, משפחת זארב, משפחת דוכמה, משפחת הארון, משפחת קעטבי, משפחת עואוי ושאר יהודי ברט, אמלח, אלעוקלין ובלאד משרק. כמו כן, מופנה המכתב אל סאלם בן דוד כ'ובאני, אחיו בנימין כ'ובאני, יוסף עוזירי, פאיז ואחיו, ושאר יהודי סאקין, חידאן ונפת כ'ולאן שבצפון תימן.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית ארבעים משפחות יהודיות. בכפר היו שלושה בתי כנסת. משנת תרע"ב-1912 והלאה, בשנות העשרים והשלושים, עלו לארץ רבים מיהודי הכפר, וסמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרו בכפר חמש או שש משפחות יהודיות בלבד. שם המשפחות: דאוד, סלימאן וישראל.

שם הכפר ידוע ממסמך אשר פרסם הרב שלום גמליאל. המסמך מכ"ה במרחשון תרצ"ו-1935, ועוסק בסכסוך שפרץ בין הציבור לבין יחיא בן שלום עכיש, ממונה מטעם השלטון לגבות את מס החסות מיהודי י"ד כפרים באזור מעראץ' שבמחוז ירים. הוא העביר זאת בקבלנות משנה ליהודי אחר בשם ישראל בן יהודה. יחיא עכיש רצה לגבות שוב את המס, והתעלם מההסכם על ידי השופט. היהודים טענו שכבר שילמו את המס, ונוצר ביניהם ויכוח.

הישוב מוזכר במסוודה, פנקס בית דין צנעא, במאה הי"ח. ביום ראשון כ"ב באלול בפ"ו-תקל"ה-1775 נכתב בפנקס: גירש יוסף בן יחיא מצ'מון עינא את אשתו ורדייה בת דאוד נצארי. ונתן לו את החורבה שיש לו בדרום במחוז אב ב"אלמשראח", שם כפר בנפת מכ'אדר שבמחוז אב. עיין ערך.

שם הישוב ידוע לי מכתובה אשר נכתבה בשנת בק"ד- תקנ"ג-1793, בנשואי יוסף עינא וסלאמה סייאני. שני העדים החתומים על הכתובה הם מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' אברהם בן מעודד והשם השני לא זוהה.