All

עפ"י המסורת של זקני אזור גחזאן הסביבה, הכפר היה מאוכלס כולו ביהודים עד גלות מוזע. בגלות בשנת תל"ט-ת"מ (1679) כפה השלטון להשתמד או למות. כמעט כל אנשי הכפר המירו את דתם חוץ מאחדים שהצליחו לברוח, ועד היום הכפר היה מאוכלס בצאצאי מומרים. הכפר מנה שלושים בתים בערך.

הכפר ממוקם ליד הכפר היהודי אכמה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית עשרים וחמש משפחות: כהן, לוי, תיארי, מואס, בקרי, קנמח, בוריה, גוב, מסלם, סלימאן, חסן, יחיא, יעקוב, ועוד. בכפר היה בית כנסת קטן של סאלם יעקוב. במקום חי יעקוב בן עזרא מצנעא, אשר התפרנס מקצאיב לנרגילות.

חיים צדוק, שליח העלייה, כתב בספרו, כי בב' באדר א' תש"ו-1946 שלח סיוע של ק"ן ריאל לכל המורים עבור ארבעה חדשים מכסלו עד אדר א' תש"ו, ולכפר נאדב שלח חמש ריאל עבור המורה ר' חיים מסלם.

הכפר ידוע גם בשמו הנוסף בדבדה.

יהודים חיו במקום במאה הט"ז. בשנת שמ"ח-1588 העתיק הסופר ר' סעדיה בן שלום ממתעף את מדרש החפץ, בישוב בני עמר מן ואדי עאשר. בכתב היד 358 דפים.

בקולופון כתוב:

תמוז שנת אתתצ"ט שנין לשטרי (תמ"ח-1588) במאתא קריה בני עמר מן ואדי עאשר, והכותב (קל) המבינים סעדיה בן שלום מכ"ב בן זיכם (נע"ג) הידוע דממתא אלמת'עף. אלהים ימחול לי על כל מה (שהוספ)תי וגרעתי, כדכת' שגיאות מי יבין מנסתרות נקיני...

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבע משפחות בערך.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלוש משפחות יהודיות, ממשפחת כהן.