All

צֻלְבִי

צלבי (צולבי) בערבית = רחבה, ומסתבר*, כי היו מספר ישובים בשם זה בתימן. בכתבי היד מצאתי שני ישובים, האחד בשם צלבי והשני צלבי שבואדי עאשר, ויתכן שיש יותר. צלבי היתה גם לפני הרובע היהודי בצנעא.

פַתְחַה

עפ"י המסורת, פתחה הוא השם העתיק של העיירה סדה שבמחוז ירים. עיין ערך.

בשו"ת פעולת צדיק (חלק א' ס' קכ"ג ע' פ"ז) נשאל מהרי"ץ שאלה מיהודי פתחה, היא סדה, האם מותר לצאת מחוץ לתחום שבת בשוט עם מקל, כנגד בעלי חיים. לא ידוע שם השואל. תשובת מהרי"ץ שמותר.

בשנים אלו נמכר כתב יד בשנת בפ"א-תק"ל-1770 בישוב פתחה. תוכן כתב היד הוא דרשות אמרי שפר לר' נפתלי בן יוסף אשכנזי. כתב היד נעתק, עפ"י הערכה, במאות הי"ז או הי"ח. לא ידוע שם הסופר.

מסתבר, כי מקור משפחת פתיחי מכפר זה או מכפר לכמת אלפתח, או משניהם יחד.

צאשרד

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ שני יהודים: זכר אחד ונקבה אחת. ילדה אחת, כנראה, והשני מעל עשרים שנה, כנראה, צורף. שם המשפחות: עראמי, ושם המשפחה הקודם: סטאחי.

פַדַל

בעבר היתה בכפר קהילה יהודית גדולה. רוב יהודי הכפר עלו לארץ בשנות השלושים של המאה העשרים. רבים מתו בעיירה לחג', בדרך לעדן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש או שש משפחות יהודיות.

צוק

יתכן ושם הישוב: סוק. עיין ערך.

שם הישוב צוק ידוע לי מכתב יד משנת תי"ג-1653. בשנה זו העתיק הסופר ר' אהרון בן אברהם מליחי קובץ בהלכות שחיטה: הלכות הרמב"ם, שו"ע, פירוש ועוד. בכתב היד קט"ו דפים.

בקולופון כתוב:

נשלמה זאת השחיטה... בארבעה בשבא דהוא שתה יומין לירח אדר שני שנת אתתקס"ד שנין לשטרי (תי"ג- 1653) במאתא אלצוק... ונכתבה על שם... אהרן בן אברהם המכונה אלמליחי.

צ'רע

במחצית השנייה של המאה הי"ט חי בכפר מרי חסן-יפת בן אברהם תעיזי-שאער, מגדולי המקובלים והמשוררים בדרום תימן. נפטר בשנת תרע"ב-1912.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש או שש משפחות יהודיות.

צַרְפַה

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שלוש משפחות יהודיות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מנחם בן סאלם ובנו יחיא שלוש ריאל, יחיא אפרים ובניו הארון ושמעון שלוש ריאל ויוסף סוכ'רבי שלוש ריאל.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שש או שבע משפחות יהודיות: מנחם, כהן, סוכרבי, ועוד.

קַאַמָה

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שתי משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: דוד מעיץ' ריאל והגב' חמאמה בת צאלח ריאל.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות: קרחש וגאזי.

קַאיִימַה

הכפר נמצא לא הרחק מדמת.

נסים גמליאלי פרסם מסמך, ממנו ניתן ללמוד, כי לאברהם עתיק מכפר אלקאיימה שבמחוז אהל עמר, היה סכסוך, והרב עומיסי, איש גובאן, השכין שלום ביניהם. המסמך מהמאה הי"ט-כ'.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים משפחות בערך, עשרים ושניים משלמי מס החסות.

Pages

Subscribe to All