All

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר תשע משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי סלימאן אברהם ובניו סאלם ויחיא וכו', יוסף סאלם, יחיא סאלם נחום, יחיא סעיד, יחיא חסן ובנו סאלם, צאלח יחיא, יחיא מוסי' וסעיד מוסי'. סך התרומות בכפר שמונה ריאל ורבע. במקום נוסף כתוב בפנקס, כי אברהם סלימאן תרם שתי ריאל פחות חצי.

רב הקהילה בתקופה זו: מרי סלימאן אברהם.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ אשה נשואה כבת עשרים עד שלושים שנה, ממשפחת נוני. שם משפחתה הקודם: יחיא.

חוף גיזאן מוזכר בספרו של זכריה גלוסקא, יו"ר התאחדות התימנים בישראל לפני הקמת המדינה. הוא כתב בספרו, כי התארגנה קבוצה גדולה של עולים מנפת חידאן בצפון תימן, והקבוצה יצאה לדרך מיד לאחר חג סוכות של שנת תרס"ט-1908. במשך י"ב ימים צעדו ברגל לכוון מערב, עד שהגיעו לעיר אבו עריש, הסמוכה לחוף ים סוף, ומשם הלכו ברגל כשלושים ק"מ עד לחוף גיזאן. בגיזאן עלו על שתי אניות מפרש עד ג'דה שבסעודיה, ומשם באנית משא טורקית קטנה לביירות בלבנון, ומשם לישראל.

באזורים שלחופי ים סוף כמעט ולא חיו יהודים, ולא ידוע לי אם חיו יהודים באזור. מ"מ, סמוך ממש לעלייה לא חיו יהודים במקום.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר כשלושים עד ארבעים משפחות: מנגם, צעידי, אחמר, ועוד.