All

יהודי הכפר פרוה מוזכרים ארבע פעמים במסוודה- פנקס בית דין צנעא במחצית השנייה של המאה הי"ח.

ראשית, ביום חמישי ח"י באדר ב' בע"ח-תקכ"ז-1767 נכתב, כי סאלם בן סעיד אבו סעיד גירש את אשתו סעידה בת סעיד רחבי, וגבתה את בגדיה לפי שומה בישוב פרוה. רבע קרוש העבירה לגביית יחיא והב, ובהמשך מפורטים התשלומים הכרוכים בגירוש. משמע שהיה להם בן.

שנית, ביום חמישי ט' במרחשון ב"פ-תקכ"ט-1768 נכתב, כי דאוד צ'אהרי מפרוה, ישלם קרוש פחות רבע בתשלומים, לסאלם עראקי.

בעבר היה הכפר מיושב ביהודים בלבד. לא ידוע מתי, אך בשנה מסוימת נחרב הכפר עקב גזירת שמד, חלק מיהודי הכפר ברחו כדי להציל את עצמם, חלק נהרגו על קידוש השם, וחלק המירו את דתם.

סמוך לעלייה הגדול לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

הידיעות הקדומות ביותר על הכפר הן משנת רפ"ד- 1524. בשנה זו העתיק הסופר ר' שלמה בן משה הלוי חשפי-רזקאני את משנה תורה לרמב"ם. כתב היד נעתק במימון ר' זכריה בן שלמה. כעבור עשרות שנים העתיק גם נינו ר' סעדיה בן יהודה בן משה בן שלמה בן משה הלוי רזקאני-חשפי את הלכות הרמב"ם. כתב היד השני הועתק במימון ר' משה בן שלום ובניו יצחק ויהודה.

בקולופון כתוב:

נשלם... אדר שנת אלפא ותמני מאה ותלתין וחמיש שנין לשטרי (רפ"ד-1524) במאתא אלפצ'ירה... נכתב... על שם זכריה בן שלמה... והכותב שלמה ברב אבא מרי משה הלוי בן עמרם הלוי בר' משה הלוי בר' שלמה הלוי אלחשפי אלרזקאני.