עפ"י גויטין הכפר היה בנפת בני בהלול ממזרח לצנעא, ולפי אחת המפות, היא נמצאת מזרחה יותר, קרוב יותר לאזור מאריב. מאריב היא שבא העתיקה.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, והוא היה חרב.
ר' חיים חבשוש העתיק כתובות עתיקות בשנת תר"ל- 1870 באזור מזרח תימן, והוא כתב בספרד, כי הגיע למאריב, ושם נודע לו כי שנתיים או שלוש שנים לפניו חי באזור יהודי אחד מצנעא בשם סאלם שרעבי, ואף הוא עזב את המקום מפני הרעב.
במקום מצא כתובות עתיקות רבות על אבנים הנמצאות בשרידי הבניינים. שם רצו בדוים לרצוח את יוסף הלוי, יוזם ההעתקות.
