צנעא, תקפ"ז-תרס"ה (1827-1905). דור רביעי למהרי"ץ. דיין בבית דינו של ר' שלמה קארה ומראשי בית הכנסת בית צאלח. נהג בחסידות וכינויו היה "ירמיה הנביא". מפטירת ר' שלמה צאלח (תרס"ב/1902) אב"ד צנעא ודיין מומחה יחיד עד פטירתו.
חי ופעל בצנעא 1769-1839. למד מפי אביו וסבו וב-1827 נבחר לדיין בראשות ר' יוסף קארה עד לפטירתו. סופר מומחה. העתקת תכלאל 'עץ חיים' בכתב ידו נדפסה במהדורת צילום (1983). במחלוקת על ברכת המוציא הצטרף לר"י קארה לפסוק כמסורת תימן כהכרעת סבו מהרי"ץ.
חי בצנעא, 1695-1770. בנו של הדיין ר' צאלח ואבי מהרי"ץ. התפרנס ממסחר ומעסקי ממון אך מצבו לא היה שפיר. בנו מביא בשמו שבע הלכות ונראה שכתב חיבור כלשהו. לא היה לו כל תפקיד רשמי בחיי הקהילה אך זכה להערכה רבה.
צנעא, תקי"ד-תקצ"ד (1754-1834). פרנס הקהילה במחצית הראשונה של המאה ה-19 ופעל ללא לאות להקל מעל המקמצים את עול המלכות. היו לו קשרים טובים עם נשיאי שבט בכיל בצפון תימן ושימש להם כציר בצנעא למלא בקשותיהם ועסקי מסחרם.
ראב"ד ורב ראשי. מגדולי חכמי תימן בכל הדורות וחוקר מורשת יהדותה. חי ופעל בצנעא 1740-1805. נכד הדיין ר' צאלח. למד בעיקר מפיו ומפי ר' יחיא עראקי. תלמיד חבר לר' דוד משוקי.
דיין. חי ופעל בצנעא 1804-1859. אינו בן למשפחת צאלח המפורסמת, וכדי להבחין בינו לבין מהרי"ץ כונה מהרי"ץ השני או הקטן. דיין בראשות ר"י קארה ובנו ר' שלמה ומ-1839 עם הדיין ר' יחיא בן שלום הכהן.
צנעא, תקפ"ב-תרס"ב (1822-1901). תלמיד ר' יוסף קארה. נתמנה לאב"ד צנעא לאחר פטירת ר' שלמה קארה (תרמ"ט/1889), ושימש בכהונה זו עד פטירתו. ענוותן ו"ירא הוראה" ובפסקי דין רבים לא הכריע בלא עצת ר' שלום שמן סגן ראש ישיבת בית צאלח.
יליד צנעא. עלה לירושלים עם הוריו ב-1894. מראשי העדה התימנית בירושלים ויהדות תימן בא"י לפני קום המדינה. תחילה עבד בבניין ואחר עבר לראשון לציון ועבד ביקב. עם נישואיו כעבור שנתיים חזר לירושלים ונכנס לעול הפעילות הציבורית בענייני התימנים בירושלים.
