מס שהיה מוטל על חלק מן הקהילות של יהודי תימן מחוץ למס החסות (ג'זיה), בזמנים ובשיעורים לא קבועים אלא על פי צורכי השלטון המקומי, כגון מימון הוצאות שהייתו של צבא האמאם במקום מסוים או גרעונות שנצטברו.
תחום ענף מאוד של שיטת פרשנות המקרא ואגדות חז"ל שהתפתחה בתימן במאות ה-13-15 בהשפעת הפילוסופיה הנאו-פלטונית והאריסטוטלית, הרמב"ם ותלמידיו והאסמאעיליה בתימן. שיטה זו ביחס לאגדות חז"ל נועדה לסלק קשיים בהבנתן על דרך הפשט שאינה עולה עם שורת ההגיון.
היישוב היחיד שגרו בו יהודים בסביבה היה בלאד אלשהור, כ-50 משפחות. השליט המקומי היה מוחמד ג'באלי. רובם התייחסו למשפחת זכריה מביצ'א. רובם צורפים, אך לרבים מהם היו אדמות. בתיהם היו בלב בתי המוסלמים. שלושה בתי כנסת. סאלם יחיא זכריה היה הרב האחרון.
כפר יהודי בנוי על צלע הר, בנפרד מצ'אהרה הערבית, קרוב לרדאע ולדמת. התגוררו בו 150 משפחות יהודיות. במקום היו שני בתי כנסת (שאמי). יהודי המקום עסקו בצורפות, ברקמה ובקדרות. בסביבה נבעו מעיינות מרפא. השוק השבועי התקיים ביום שני (סוק אלאת'נין).
מגדולי המשוררים בתימן. חי במאה ה-16. בשנות העשרים לחייו ערך מסעות בארצות הים התיכון שארכו כעשר שנים. במהלך מסעותיו הגיע לצפת והכיר מקרוב את ר' יוסף קארו, את ר' משה מטראני ואת המקובל ר' משה קורדובירו, אף ספג שם מתורת המקובלים והושפע משירתם.
ירושלים 1894-תל אביב 1975. תלמיד חכמים מפולפל שראשית לימודו בפני חכמי תימן, ספרד ואשכנז בירושלים. בעל אפקים רחבים ובייחוד השתלם בלשון הערבית בספרותה ובפילוסופיה הערבית. בין היתר נסע לקהיר לשמוע הרצאות במכללת אלאזהר האסלאמית.
מחשובי המנהיגים לאחר גלות מוזע. חי ופעל בצנעא 1665-1749. המומחה לשחיטה וטריפות בימיו. שימש כדיין בראשות ר' דוד חותר במינוי קבוע ב-1735-1749 וקודם לכן במינוי זמני. תלמיד הדיין ר' שלום צבטאני ורבו המובהק של נכדו מהרי"ץ ושל ר' דוד משרקי.
חי ופעל בצנעא 1738-1809. בנו הבכור של מהרי"ץ וממשיך דרכו. ראב"ד מ-1805 לאחר פטירת אביו ועד מותו. קודם לכן הופקד על השחיטה כשהתקשה אביו בהליכה. בניו המפורסמים: הדיין ר' דוד צאלח ורבי סלימאן צאלח. שבע תשובות משלו נדפסו בספר 'פעולת צדיק' של אביו.
