כינוי שניתן לפועלים מעולי תימן שעלו ארצה בראשית המאה ה-20 בעקבות שליחות ש' יבנאלי לתימן. פועלים אלה עבדו כפועלים חקלאיים במושבות והיה להם תפקיד מכריע בכיבוש העבודה מידי הפועל הערבי שהתחרה בפועל העברי.
ברוב קהילות תימן, לבד מאלו שבקרב השבטים בצפון ובחבאן, גילחו היהודים הזכרים את שער ראשם וגידלו פאות צד. ברמה המרכזית, ובעיקר בצנעא, היו הפאות ארוכות ונמשכו על הלחיים, ואלו באיזורי הדרום - קבוצת שער הסמוכה לצדעיים.
סופרת מן החלוצות בספרות הארץ-ישראלית. כמה מסיפוריה ("אסונה של אפייה", "אחר השמחה", "פעמים") עוסקים בדמות דיוקנה של בת תימן בארץ, כפי שנצטיירה באופן סטראוטיפי בעיני עולים מאירופה בראשית המאה העשרים.
כפר עבודה בגליל התחתון בצד כביש יבנאל-כנרת כארבעה ק"מ צפונית-מערבית לצומת צמח. היישוב הוקם ב-1912 כחוות מטעים על ידי קבוצת ציונים מארצות-הברית וניטש במלחמת העולם הראשונה. ב-1940 השתכנו במקום חברי הגרעין שייסדו ב-1946 את הקיבוץ הסמוך "אלומות".
בהשפעת רב סעדיה גאון, ובייחוד ספרו 'אמונות ודעות', ואחר כך בהשפעת פילוסופים יהודים מספרד, ובראשם שלמה אבן גבירול, בחיי אבן פקודה, יהודה הלוי, ויותר מכולם הרמב"ם, נחשפו יהודי תימן לפילוסופיה היוונית בלבושה הערבי והערבי-היהודי והרבו לעסוק בה.
כדורים קטנים עשויים עיסת תערובת חומוס טחון, שום, כוסברה ותבלינים מטוגנים בשמן עמוק. מקור מאכל זה במצרים, אך נחשב למאכל תימני משום שרבים ממוכריו בעבר היו יוצאי תימן שהפליאו בהכנתו ובייחוד הזחוק הנלווה אליו ("חריף").
חי בסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15. ידוע מחיבורו 40 שאלות ותשובות בענייני פילוסופיה: מהות הנפש, עולם הבא, שכר ועונש, בחירה חופשית וכדומה, וניכרת בו השפעתו הרבה של הרמב"ם. לדעת מהדירו הרב יוסף קאפח, נתחבר קודם ל-1407.
