בית הספר המודרני שהקים ר' יחיא קאפח בחסות השלטון התורכי בתימן, לאחר שהמגעים עם חברת כי"ח בעניין זה לא העלו דבר. כמנהל בית הספר שימש בנו ר' דוד קאפח ולימדו בו שפות זרות ולימודי חול.
כפר גדול במזרח מחוז נהם, כ-50 ק"מ צפונית-מזרחית לצנעא. נקרא כך בשל גבעות המלח הסמוכות לו. בשכונת היהודים היו 45 בתים שכמחציתם ניטשה בעקבות הרעב בחוזת אלנפר (1903-1905). שלושה בתי כנסת מפוארים ובהם ספרי תורה עתיקים.
כפר של יהודים שמנה קרוב ל-250 משפחות. בתי האבות הראשיים היו קהלני, מליח, דהבאני וערוסי. במקום זה קיים היה בית כנסת גדול בנוסח שאמי. העאקל במקום היה יעיש קהלני.
עיר גדולה בתימן בלב הרי חראז (בגובה 2,200 מ'), במרחק של כ-90 ק"מ מערבית לצנעא. הקהילה היהודית העשירה ביותר בתימן לאחר קהילת עדן. סמוך לעלייה היו בה כ-600 נפש (כ-80 משפחות) שהתגוררו בשכונה נפרדת מחוץ לחומות. היחסים עם המוסלמים היו תקינים.
צנעא, תקס"ד-תרנ"ט (1804-1899). דיין בבית דינו של ר' שלמה קארה החל בתרי"ט (1859) ובמשרה זו כיהן 40 שנה. רב ומורה צדק בבית הכנסת בית סיאני. עניו ושפל רוח ומחמיר על עצמו. תשובה אחת שלו הדפיס ר"י קאפח (כתבים ב, עמ' 901).
חי ופעל בצנעא בשנים 1752-1827. דיין מ-1809 עד פטירתו לצד הראב"ד יוסף קארה ור' יוסף נקאש. התפרנס מהעתקת ספרים. גם אחיו ר' דוד היה סופר. בפולמוס על ברכת המוציא בהסיבת רבים תמך בר"י קארה לשמור על המסורת הקדומה כפי שפסק מהרי"ץ.
