עיר נמל במערב תימן על חוף ים סוף. עד המאה הט"ו היתה עיירת דייגים. התפתחה מאוד בעקבות הכיבוש העות'מאני בראשית המאה הט"ז. התפתחותה קשורה בהתפשטות גידול שיח הקפה שהובא מאתיופיה וניטע ברמה המערבית של תימן ושימשה נמל היצוא של הקפה לאירופה.
ילידת גרמניה. עלתה ארצה ב-1967 והתגוררה תחילה בקיבוץ מצובה ואחר כך בירושלים. למדה באוניברסיטה העברית לתואר ראשון ושני ארכאולוגיה, תולדות האמנות ופולקלור. עתה תלמידת מחקר באוניברסיטת חיפה בנושא התרבות החומרית של יהודי תימן.
נולד בפתח תקווה ב-1926 ונפטר בירושלים ב-1999. גדול החוקרים של מסורות הלשון שבפי יהודי תימן. למד באוניברסיטה העברית בירושלים בלשנות שמית, לשון עברית, מקרא ושפה וספרות ערבית.
נולד בתל אביב ב-1937. למד מיקרוביולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. ב-1961-1991 עבד במכון למחקר ביולוגי בנס ציונה; במשך 13 שנים לימד בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן-גוריון. פרסם כ-100 מאמרים בבטאונים מדעיים שונים.
גדול פרשני המשנה והתלמוד בתימן. מחוז רדאע, לערך 1560-1635. שמו המלא: זכריה בן שלום החלפוני. חי באזור משרק (מזרח) ומכאן כינויו. יוחנן על שם תפילתו לאל שיחונן אותו בבנים.
יישוב בתימן במרחק של כ-100 ק"מ מערבית לצנעא, על רמה בגובה 2,100 מ'. עיר גדולה יחסית. ליהודים שתי שכונות נפרדות, כ-100 משפחות בכל אחת: האחת בעיר עצמה והשנייה בפרבר הסמוך צ'בר אלמחוית. בשכונה שבעיר שני בתי כנסת ובשנייה - שלושה, כולם בנוסח שאמי.
הלבוש במחול: מסורתי ולו חלק חשוב ביצירת הסגנון האופייני. הגברים לבשו גלימות (ענתרי וקלבייה) ומעיל (קפטאן) וחבשו כובע עשוי בד (כופיה לג'ה) ועליו כרוכה מטפחת. כל אלה בצבעים ובצורה אופיינית ליהודים.
הוקמה בראשית 1950 כדי לסייע בקליטתם החברתית והרוחנית של עולי על כנפי נשרים ובעקיפין לשמור על הזיקה ביניהם לבין מפא"י. בראשיתה עמדו בראשה: י' ישעיהו, ש' אביזמר וי' קיסר.
הוקם ב-1946 בסמוך לעיירה שיך' עות'מאן שליד עדן ורוכזו בו אלפי יהודים מתימן בדרכם לארץ ישראל (נקרא תחילה חאשד). עד סוף מלחמת העולם השנייה שימשה עדן נמל היציאה של פליטי יהודי תימן בדרכם לא"י והקהילה היהודית במקום סייעה להם באופן נדיב.
