All

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית מאתיים נפש, שלושים משפחות בערך. בקהילה היו שני בתי כנסת נוסח השאמי. היחסים עם המוסלמים היו טובים, והתפרנסו ממקצועות חפשיים כמו: חייטים, נפחים, בורסקאים, צורפים, ועוד.

רב הקהילה היה מרי ששון בן אברהם (שפירא), והוא אף שמש עאקל-ראש הקהילה ואחראי על גביית המס ויצוג הקהילה בפני השלטון. עמו שמשו בדיינות מרי חזקיה בן דוד ואביו מרי דוד.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע המיקום המדויק של הכפר, גודל הקהילה ושם המשפחות.

בתחילת המאה העשרים רב הקהילה היה מרי סעדיה בן עואץ' אחרק. נולד בכפר ג'רין בשנת תרנ"ח-1898, ולאחר העלייה הגדולה לארץ התיישב במושב שתולים שליד אשדוד. נפטר לפני אב תשמ"ח-1988.

שם הכפר ידוע לי גם ממסמך אשר פרסם הרב שלום גמליאל. המסמך מכ"ה במרחשון תרצ"ו-1935, ועוסק בסכסוך שפרץ בין הציבור לבין יחיא בן שלום עכיש, ממונה מטעם השלטון לגבות את מס החסות מיהודי י"ד כפרים באזור מעראץ' שבמחוז ירים. הוא העביר זאת בקבלנות משנה ליהודי אחר בשם ישראל בן יהודה. יחיא עכיש רצה לגבות שוב את המס, והתעלם מההסכם על ידי השופט. היהודים טענו שכבר שילמו את המס, ונוצר ביניהם ויכוח.

שם הכפר ידוע לי מכתב יד אשר נכתב בשנת תרי"ג- 1853. בשנה זו העתיק הסופר ר' סעדיה בן שוכר מצנעא קובץ בהלכות שחיטה בישוב רקאבי. לא ידוע לי המיקום המדויק של הכפר. בכתב היד קע"ג דפים, ובהם: שרח אלחליב, שלמי חגיגה, שו"ע יורה דעה הלכות שחיטה, ועוד. נכתב במימון ר' אברהם בן יחיא חג'בי.

בקולופון כתוב:

אני הכותב... סעיד בן שכר דמן מדינת צנעא. ונכתבה על שם התלמיד... אבראהם בן יחיא אלמכונה אלחג'בי... ונשלמה... שנת בקס"ד לשטרות (תי"ג-1853) במתא רקאבי דעל בירא דמיא בנין מותבה.