teman

לקראת ערב ראש השנה לאחר תפילת שחרית נהגו לומר בביהכנ"ס את התרת הנדרים. מיד לאחר התפילה מזדרז אבי המשפחה לערוך את קניות החג לימים הבאים ומיד לאחר מכן סועד פת שחרית ונחפז למלאכתו. במקביל טורחת האשה על ההכנות המרובות לקראת החג. יש שנהגו לפקוד קברות צדיקים היום זה על מנת לעורר את הלבבות לחשבון נפש נוקב לפני יום הדין הקרב ובא. יש שהוסיפו על כך והתענו ביום זה. רובם ככולם הקפידו ביום זה במסגרת אווירת התכונה המורגשת בחללו של האוויר לגלח ראשם ולהתרחץ כדי להיכנס לחג בטהרה. בשעת הצהרים סועדים קלות ונחפזים לבית הכנסת ללמוד תורה כבכל ימי שישי.

בשנת 1846 חודשה 'גזירת המקמצים' על יהודי תימן שחויבו לעסוק בכפיה במלאכה בזויה זו של פינוי גוויות מהרחובות, ניקוי בורות ביוב, פינוי אשפה וכיוצ"ב, רק לאחר תשלומי שוחד למוסלמים ומתן פיצוי כספי הולם ליהודים שעסקו במלאכה זו באמצעות מגבית כלל קהילתית, רק אז הוסרה הגזירה מעל הקהילה.
 

תמונה: צנעא העתיקה wikipedia

"וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס"(אסתר א, ח)

בורא פרי הַגָּפֶן או בורא פרי הַגֶּפֶן?

בארועים רבים יוצא לנו לברך על הגפן: חתונה, שבת, ברכה"ז, פורים, פסח ועוד. לעניין הניקוד של האות גימ"ל במילה 'הגפן' ישנה מחלוקת בין העדות. מנהג האשכנזים והתימנים לסיים ברכה זו כאשר הגימ"ל בקמץ. מנהג רוב הספרדים הגימל בסגול(בסידור איש מצליח מובא גם כן בקמץ).

טעמם של האשכנזים והתימנים: מלים במשקל פֶעֶל כמו דֶּרֶך, גֶּפֶןֶ, אֶרֶץ, שֶמןֶ, כשהן במקום העמדה בטעם אתנחא או סוף פסוק, משתנית בד"כ תנועת הטעם מתנועה הולכת לתנועה עומדת: דָּרֶך, גָּפֶןֶ , אָרֶץ, שָמֶן(צמודים בד"כ לדקדוק המקרא).