דַבַּבּ אַלאַעמֵי, הנהיג אתּ העיוור.
בְּיֻג'נִגּ עֲלַא אֻמֻּה, בּוכה ומתּרפק על אמו דּרך התּפנקותּ. אַלרַקַּאץ בְּיִדּגַ'נוַגּ, הרקדּן מתּחנחן.
בִיגַרִּס, ממרק.
דַּבּדַּבּ טַרִיקָּה, הלך לדּרכּו, בּהשאלה: עשה אתּ שלו, בּלי שים לב למה שמתּרחש סביבו.
בּהשאלה: דּבּר שחשבּ אדּם להישען ולהיסמךּ עליו ונהפךּ לו לרועץ. "דְּעַיֵנא אַלגִ'רַארֵה דִּוַאנִסנֵא אִקתַּלַבּתּ פַגַּעַתּנֵא", בּיקשנו אתּ השק להיותּ לנו ידּידּ והנה נהפךּ והפחידּ.
דַבַּגּ, דּפק, היכּה.
על עני שאין לו אלא בּגדּ אחדּ אומרים: "מַא מִעֻה אִלֵּא גַּרְדּ וַאחִדּ".