יישוב כפרי במישור החוף התיכון כשני ק"מ דרומית-מזרחית לצומת בית דגן. נוסד ב-1949 על ידי עולי תימן והונגריה. ב-1966 נגזלה עצמאות המקום ובניגוד לרצון התושבים צורף לכפר חב"ד הסמוך בשל לחץ תנועת חב"ד על ראשי המדינה.
העדות הראשונה להשקפת חכמי תימן בעניין זה מצויה בס' 'בוסתאן אלעקול' לר' נתנאל בירב פיומי, המזהה את תחיית המתים עם ימות המשיח והעולם הבא, כהשקפת רס"ג. בסוף המאה הי"ב פרץ פולמוס על עמדת הרמב"ם, לפי שהיו מי שהבינוה על דרך האלגוריה.
התכשיטנות נחשבה בתימן משלח יד מכובד ביותר במשלחי היד של היהודים. התכשיטים היו עשויים כסף (בצנעא גם כסף מוזהב) והשתלבו בהם כמה צורות קבועות בנושאים אופייניים לסגנון התימני. הטכניקה השלטת היתה רקמת חוטי זהב וכסף.
שני כפרים נפרדים של ערבים ויהודים סמוך לד'מאר. הכפר היהודי גבוה מן הערבי. יחסי השכנות מעולים. בתי היהודים גבוהים ובנויים אבן. במקום התגוררו 50 משפחות יהודיות. מקור המים: מעיינות במקום שנקרא "שלאלה", מעל לכפר.
מתכונת הלימוד בבתי המדרש היתה כסדר שקבעו חכמי התלמוד: תחילה שינון החומר, דהיינו גירסא בעלמא, כמאמר הגמרא בשבת דף סג,א: "דליגמר איניש והדר ליסבר"; אחר כך חוזר הרב על הקטע הנלמד תוך כדי הסבר משלו בתוספת עיון בלשונות המפרשים; כשמוצה הנושא, חזרו כל הק
מושב בשרון, כ-6 ק"מ ממזרח לצומת השרון. נוסד ב-1952 על ידי עולי תימן ושייך לתנועת המושבים. בתחומי המושב חורבת יישוב רומי ביזנטי. כיום בתנובות 76 משקים וקרוב ל-600 נפש. במחצית המשקים לערך יש בנים ממשיכים ועל 13 מגרשים נבנו בתים עבור בנים שניים.
ישוב בתימן ממזרח לצנעא ובו קהילה יהודית מן העתיקות בתימן. בנימין מטודילה מזכירה בסיפור מסעותיו. קיבלה מעמד של ריש גלותא. יהודים מכפרי הסביבה היו באים לדין בה. היו בה שני בתי כנסת (חמאמי ותנעמי).
