All

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עריף עשר משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: אברהם ד'מארי ריאל ורבע, שאול בן יחיא רבע ריאל, יחיא יוסף כ'ועי ובנו, סאלם בן יחיא סאלם, סעיד כ'ועי, סעיד בנימין ובנו חיים, אברהם מדינה, יחיא חדאד ובני אחיו ויהודה קארני.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך: ד'מארי, שאול, כ'ועי הלוי, מדינה, בנימין, קארני, חדאד, ועוד.

במחצית הראשונה של המאה העשרים סולטנות לוודר היתה אחת מתשע מדינות חסות של הבריטים בדרום תימן. בלוודר חיו יהודים בכפרים הבאים: דת'ינה, אמשעה, שהור, מנגלה, מדבר, עריאב, מרצץ, ועוד.

השלטון הבריטי החמיר את היחס ליהודים בזמן העלייה הגדולה לארץ, שכן לא היה פיקוח על השליטים המקומיים, וכאשר החלו גלי העלייה לארץ, ניצלו השליטים את המצב, כדי לשדוד את העולים ולהתעלל בהם. זאת לעומת שטח האימאם, אוהד היהודים, אשר לא איפשר להתעלל ביהודים. מכתב מיום שישי י"א בתמוז תש"ט-1949 בנושא זה פורסם בספר מן המיצר.

לא ידוע אם חיו יהודים בכפר סמוך לעלייה הגדולה לארץ.