Page 9 - עלון האגודה לחודש סיון תשף
P. 9
על הדברים שהעולם עומד עליהם
אלי נגר
בפרק הראשון ממסכת אבות נאמר כדלהלן:
על שלושה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים
אינו יכול להצתמצם רק על הלימוד ההילכתי, אלא הוא כולל בתוכו גם את מה שנקרא מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הווה אומר אין כוונת הרמב"ם להפקיע את עצם מושג התלמוד תורה הרגיל אלא אדרבא הוא בא לצקת בו תוכן רחב ומקיף יותר שמכווין לא רק לידע האסור והמותר אלא גם מה שנקרא
יסודי התורה. לעניין המונח 'עבודה' נראה שהבנה זו התבקשה לנוכח העובדה שהמשנה הזכירה גמילות חסדים, וגמילות חסדים הם חלק ממצוות התורה, הרי שמכאן יסוד להניח שהמונח 'עבודה' לא מתייחס לכלל המצוות, לפיכך הרמב"ם פירש את העבודה כמוסב רק על הקורבנות. אולם עדיין שאלה היא מה עם שאר המצוות כגון שבת סוכה לולב ועוד? ר"י שילת הציע שהקרבנות הם סמל לכל המצוות השמעיות, אולם לו היתה זו כוונת הרמב"ם הרי היה צריך לנקוט בלשון כגון הקרבנות. מה גם שהרמב"ם קרא לספר בו הסדיר את ענייני בית המקדש והקרבנות בשם ספר העבודה. כך שניכר שהמונח עבודה מוסב לעניין הקרבנות בלבד. אבקש להציע שהקורבנות כוללים את שאר המצוות זאת לאור העובדה שחלק מהבאת קורבן הינו בכדי לכפר על העבירות, נמצא שהקורבנות טומנים בחובם את החובה והזהירות על שמירת התורה בכללה.
מפני מהטעם הרמב"ם בחר בסדר שונה מהמשנה? במורה נבוכים, (ג, לב).הרמב"ם קובע הבחנה בין מצוות שהן על דרך 'הכוונה הראשונה' לבין מצוות שהם על דרך 'הכוונה השנייה'. כעין ההבחנה בין לכתחילה (=כוונה ראשונה) לבין בדיעבד (=כוונה שנייה). לאורה של הבחנה זו:
פירוש הרמב"ם: אמר כי במדע והיא התורה, ובמעלות המדותיות והם גמילות חסדים, ובקיום מצות התורה והם הקרבנות התמדת תקינות העולם וסדירות מציאותו על האופן היותר שלם ראוי לתת את הדעת לנקודות הבאות: א. הסדר בהצגת הפירוש ב. תוכן הפירוש א. הסדר במשנה הוא: תורה עבודה וגמילות חסדים. לעומת זאת הסדר בביאורו של הרמב"ם הוא: תורה גמילות חסדים עבודה. ב. המונח 'תורה' הרמב"ם מפרש כמוסב על החכמה (אלעלם). בכלל ולא במובן רק של תלמוד תורה. מנגד בהתייחסו למונח 'עבודה' הוא הדגיש את הזיקה לעניין הדתי וכתב: " ובקיום מצוות התורה" (התורה= שאריעה). והם הקורבנות" לכאורה תמוה, המשנה אומרת 'תורה' שמובנו תורת ישראל והרמב"ם מפרש זאת כהוראה כללית על החכמה. וכאשר המשנה נוקטת במונח 'עבודה',שמובנה כלל העבודה הדתית, הרמב"ם מצמצם זאת רק כלפי מצוות הקרבנות. על כך יש לשאול: כלום מצוות התורה הינם רק בעניין הקרבנות? ברם לאמיתו של עניין הקושי אינו על הרמב"ם אלא על המשנה שקבעה חלוקה משולשת זו, ומשמע שכל פרט עומד בפני עצמו. (וכבר ר"י אברבנאל היקשה זאת על המשנה). אולם עדיין שומה עלינו לנסות להבין מפני מה בחר הרמב"ם לפרש את המונח 'תורה' האמור כאן במשמעות רחבה על החכמה, ולא באופן ממוקד על לימוד התורה. אבקש לטעון שלאור דברי הרמב"ם בהקדמתו לשמונה פרקים, שמסכת אבות מכשירה לקראת מעלת הנבואה, הרי שבהכרח המושג תורה
9
