Page 7 - עלון האגודה לחודש סיון תשף
P. 7
ההתקדשות הוא עובר טקס טהרה מטומאתו ע"י שרף הלוקח גחלי אש מעל המזבח (כעין מעשה הכהן הגדול ביוה"כ), ומעבירן על שפתיו הטמאות. גחלי האש נוגעות על שפתיו, אך אינן שורפות אלא צורבות אותן קלות כדי לטהרו. נעמי ארגה את טקס ההתקדשות הזה לכדי משפט אלמותי, ובו היא מטהרת כביכול את ישראל כדי להיות ראוי להתקדש עם הכלה י-ם. נשיקה זו שנותן החתן לי-ם הכלה היא 'נשיקה שמיימית' המסמלת אהבה, טהרה והתקדשות, אך גם געגוע, כאב וצריבה, כי עברו אלפי שנות גלות עד שהאוהבים נפגשו כדי לקיים את השבועה "אם אשכחך ירושלים". ה. " ְו ָל ְך ִל ְק ׁ ֹשר ְּכ ָת ִרים" – הביטוי שאול מאגדה על מתן תורה ובה מסופר על משה רבנו, שבשעה שעלה למרום מצאו להקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות (קישוט חלק מהאותיות בספרי התורה והמזוזות, על ידי תגים מיוחדים), וזאת כדי שיבוא ר' עקיבא לאחר דורות וידרוש על כל תג ותג תילי תילים של הלכות. המדרש מדגיש שקשירת התגים לאותיות מציינת את אחדותה של התורה שבכתב עם התורה שבע"פ והעלאתה לכלל שלמות בספירה השמיימית, אך במישור הארצי ר' עקיבא ואחריו אלפי חכמים יכולים לדרוש ולפענח אותה מחדש בכל דור ודור, והיא תיראה להם חדשה כבזמן נתינתה בהר סיני. ואולי ביקשה נעמי להעלות את י-ם לדרגת התורה – מחד גיסא הוויתה שמיימית ומקודשת, מעין "ירושלים של מעלה", אך מאידך גיסא, עם ישראל יכול לקשור לה תילים של כתרים המתאימים לאותה עת ולאותו זמן, דהיינו, "ירושלים של מטה" – תושביה בני חורין לפענח את צפונותיה מחדש בכל דור, אך בתנאי שאינם פוגעים ב'מסד' שלה. ו. " ׁש ֹו ָפר ק ֹו ֵרא ְּב ַהר ַה ַּב ִית" – השופר ביהדות משמש כדי להקהיל את העם, להתריע ולהזעיק למלחמה; הוא מוזכר במעמד הר סיני ונשמע בימים הנוראים, והנביאים הפכו אותו לסמל בעת "קיבוץ נדחי ישראל", כפי שנאמר בתפילה: "תקע בשופר גדול לחרותנו". כידוע שני הבתים האחרונים נוספו לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים כאנטיתזה (הנגדה)למהשכתבהלפניהמלחמה:"ָחַזְרנּו ֶאל... ַלּׁשּוק ְוַלִּכָּכר, ׁשֹוָפרקֹוֵרא ְּבַהר-ַהַּבִית... ָנ ׁש ּוב ֵנ ֵרד ֶאל ַים ַה ֶּמ ַלח ְּב ֶד ֶר ְך ְי ִריחו...! לבטח בעת כתיבת מלים אלו הדהדו באזניה קול תקיעות השופר של הרב האלוף שלמה גורן ברחבת הכותל רגעים מועטים לאחר כיבושו. שלושתאלפישנותחורבןוקינה("ֵאיָכהָיְבׁשּו"...)לצדבנייהוקדושה,געגועיםואהבהעםכאב וצריבה, ריחוק, ניתוק וגלות עם כמיהה להתמזגות, שיבה וגאולה – כל אלה ואחרים נארגו בידיה האמונות של נעמי שמר כדי לתת לנו את "שירת ירושלים החדשה" של עם ישראל, כשהיא מנגנת את 'שירי המעלות' בכינורו של דוד; כואבת, נצרבת ונטהרת מגחלי האש; מעטרת בתגים את 'ירושלים של זהב' של האהובים ר' עקיבא ורחל; חולמת את געגועי ר' יהודה הלוי לא"י; ואוחזת ברעמות האריות, הצנחנים כדי להחזיר את אריאל לחיק 'גור אריה יהודה'.
7
