teman

"וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם"

"לְשִׂכִּים"- רש"י: יתדות המנקרות עיניים; אחרים: קוצים או חצים ומסמדות חדים.
"וְלִצְנִינִם" - קוצים דוקרים ומכאיבים.
"בְּצִדֵּיכֶם" – יש המפרשים מלשון לצוד וללכוד, לצודד נפשות.

בקיצור: אם לא תורישו את הגויים, הם יהוו לכם מכשול "וינקרו את עיניכם".

 רבי יהודה הלוי  כתב שירי אהבה וכיסופים לארץ ישראל, והפיוט המפורסם שלו הוא 'צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי' שֶאף הוכנס לְסדר הקינות לתשעה באב. אני מבקש להתעכב על 4 שורות:

וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל–
חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ!

המעבר מחודש תמוז לחודש אב מעורר בנו את זכרון הבקעת חומות ירושלים בחודש תמוז וחורבן בית המקדש בחודש אב. בספרו סערת תימן, כותב הרב עמרם קרח, בפרק הראשון "מימים ראשונים", אומרים כי "בחרבן בית ראשון נתפזרו מהיהודים וגלו לאי ערב לחציו הצפוני הנקרא חגאז ולחציו הדרומי הנקרא ימן (תימן). יהודי תימן מונים בתשעה באב את שנות הגלות מחרבן בית ראשון בנוסף למנהג שאר עדות ישראל המונים את הגלות מחרבן בית שני.