בַוְסַאן

הכפר בוסאן ידוע לי לראשונה מהמאה הי"ח. במסוודה- פנקס בית דין של צנעא נכתב ביום ראשון י"ט בשבט בע"ט-תקכ"ח-1768, כי מוסי' בן סעיד מהישוב בוסאן, גירש את אשתו סעידה בת מוסי' אלדאר. יתכן ומדובר בישוב בוסאן שבנפת חדא, ע"ע הבא.

בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926) מוזכרת תרומת יהודי הכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות, כיון שהכפר מוזכר בחלק של המאזן הכספי ולא בחלק של רשימת התורמים. יתכן ומדובר בישוב בוסאן שבנפת חדא, ע"ע הבא.

בשנת תרפ"ו-1926 העתיק בכפר הסופר ר' יוסף בן יוסף עוזרי את הדיואן, ספר שירים. בכתב היד ק"פ דפים.

בקולופון כתוב:

נשלם זה הדיואן בחד בשבא דהוא אבא בם אודה יה חדש אדר שנת תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי (כ"ח באדר תרפ"ו -1926). אני... יוסף בן יוסף בן יחיא סעד אלעזירי אלמכונה מהעיר בוסאן ארחאב.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ חמשה יהודים מהכפר בוסאן: זכר אחד, ארבע נקבות, 2 נשואים, אלמנה אחת ושני יתומים. גיל העולים: 2 ילדים, אחד מעל עשרים ושניים מעל ארבעים שנה.

שם המשפחות: חסן, חתוכה, יהוד, סאלם, ושם המשפחה הקודם של הנשים: מעוצ'ה ונחום. על פי שמות המשפחה נראה, כי מדובר בכפר שבנפת חדא. ע"ע הבא.