אַמַדּ-שָֹעָה, כּדּי שעה. אַמַדּ-אַלרִיח, כּדּי נשיבתּ הרוח, כּלומר תּיכּף ומידּ.
אַנַא בַּשֵּׁם וּבָּךְ, בּיטוי של תּחינה ובּקשה שאדם מבּקש מחברו. ליצנים מסרסים לשון הבּקשה ואומרים "אַנֵא (אני) אבּשל בּךּ".
ולפי שרובּ האומניות בתימן בידי היהודּים נהפךּ המושג "אֻסטַא" שם נרדּף ליהודּי. גוי שאינו יודע מה שמו של יהודי פלוני קורא לו: "יַא אֻסטַא", אף על פי שאינו אומן או בעל-מלאכה.
