ספרי השו"ת המקובצים בתימן, רובם לחכמים בני המאות הי"ח-הי"ט. המפורסמים: 'רביד הזהב' לר' דוד משרקי, ו'פעולת צדיק' למהרי"ץ במאה הי"ח; 'חיי שלום' לר' יחיא הכהן, 'חן טוב' לר' יחיא בדיחי במאה הי"ט; ו'זכרוני אי"ש' לר' אברהם נדאף במאה הכ'.
יישוב בתימן במרחק של כ-30 ק"מ מצפון-מזרח לצנעא, על דרך שיירות המסחר. עשיר באתרים היסטוריים. כ-60 משפחות יהודיות חיו בנפרד מן המוסלמים, ובהן: הזמי, דנוך', ג'ספאן, חמדי, בדיחי, עמר, והב, חראזי, מזעקי, מגורי, קהלני ומנצור.
משוררה הלאומי של יהדות תימן. נג'ד אלוליד, במחוז שרעב-תעז 1619-אחרי 1680. בנו של יוסף בן אביגד ובן משפחתו (משתא), קרובו של יוסף בן ישראל. נקרא שבזי על שם מקום מגוריו - הכפר שבז. חי בתקופה מן הקשות בתולדות יהודי תימן.
בנו של שלום שבזי. משורר, חבר בית הדין בקהילתו ומלמד תינוקות. חי במטלה (באזור שרעב) במאה ה-17. רוב פיוטיו בקשות ותפילות על דרך הקבלה, ורבים מהם נכללו בחיבורו 'ספר המרגלית' (כתב יד). על דמותו נרקמו אגדות רבות.
מחנך ובלשן. ירושלים 1908-תל אביב 1990. אביו ר' חיים סעדיה דמתי (חס"ד) היה מעולי תרמ"ב. מראשוני החוקרים של מסורת לשון חז"ל של יהודי תימן ורוב מחקריו נתפרסמו בכתב העת 'לשוננו' בעריכת מורו, הבלשן הידוע חנוך ילון.
צמח בושם. בן-שיח רב-שנתי שגובהו 50-70 ס"מ. סגולה כנגד עין הרע על ידי קישוט כלה בצדעיה והנחתו בידי תינוק שנולד או מתחת לכרית הראש לסילוק חלומות רעים. מפיקים ממנו משקה המשמש ברפואה עממית.
בתימן לא היה מוסד של שדכן כמקצוע. לרוב עשו זאת ההורים והמכרים. גישושים ראשונים נעשו על ידי קרובים ובשלב מתקדם הוטל התפקיד ליצירת קשר מחייב על אדם מכובד בקהילה.
