מגדולי החכמים והמקובלים בדרום תימן. שרעב 1897-יהוד 1979. מוצא משפחתו בירים. הוסמך לדיינות טרם ימלאו לו 20 שנה. הרב הראשי והדמות המרכזית ברחבי דרום תימן בעשרות השנים שלפני עליית על כנפי נשרים והיה רבו של ר' מרדכי שרעבי.
חכם דת מוסלמי קנאי ביותר שהציג עצמו ב-1840 כמשיח המוסלמי (אלמהדי אלמנתט'ר). החל להטיף להתחזקות בדת, נגד השתלטות הבריטים על עדן ונגד היהודים בדרום תימן, כשהוא אוסף סביבו קהל גדול של חסידים.
נולד בליטא ב-1822 ונפטר בירושלים ב-1885. משכיל וחוקר. עלה ארצה עם הוריו ב-1835 לצפת ולאחר שנה השתקע בירושלים, שם התפרנס כמלמד וכפקיד בעדת הפרושים. ב-1858 יצא מטעמם כשד"ר לארצות המזרח.
יישוב באזור ארחב שבתימן. 60 משפחות יהודיות התגוררו בקרב המוסלמים. בשל סכסוכים ביניהן יצאו שני בתי אב והתגוררו בשני כפרים סמוכים: קרית צפא וצ'ראב. במקום פעלו חמישה בתי כנסת. יהודי המקום עסקו בחייטות, בסנדלרות, בנפחות ובקדרות.
נולד בשכונת הבוכרים בירושלים. למד ב"חדר" ובבית הספר "תחכמוני". משנהרג אביו מפגיעת צלף ערבי במלחמת השחרור, נאלץ להפסיק לימודיו והחל לעבוד כשליח במשרד ממשלתי. לאחר שירותו הצבאי עבד כעובד מדינה אך בשל בריאותו פרש בהיותו בן 48 בלבד.
נולד בצנעא ב-1927. עלה ארצה עם הוריו ב-1934. מן הבולטים בעידוד חקר יהדות תימן. גדל ולמד בירושלים. בעל תואר שני באוניברסיטה העברית (ספרות עברית וחינוך). בוגר המכללה לביטחון לאומי.
מוסיקאי. ב-1956/7 תזמר ועיבד שתי יצירות של ש' לוי-תנאי בתאטרון ענבל: "אשת חיל" ו"תיקון חצות". ב-1959/61 חיבר אורטוריה רבת הקף בשם "תיקון חצות" המבוססת על מנהג תיקון חצות ועל סמך לקט טקסטים עשיר שקיבל ממ' טביב.
