מושב בבקעת ארבל שבגליל התחתון כשבעה ק"מ צפונית-מערבית לטבריה. שם המקום קשור למטעי הזיתים הרבים סביבו. משתייך לתנועת המושבים. נוסד ב-1950 בכפר הנטוש חיטין (נקרא תחילה כפר חיטין ב). במרוצת הזמן עזבו כמחצית המתיישבים ובמקומם באו עולי כורדיסטאן.
מושב בשרון כחמישה ק"מ מזרחית לתל מונד על שם ההיסטוריון זאב יעבץ. משתייך לפועל המזרחי. נוסד ב-1932 כקיבוץ. במלחמת העצמאות היה בקו החזית מול הצבא העירקי, פונה מתושביו והפך לבסיס צבאי. ב-1951 יושב מחדש על ידי עולי תימן ומרכז אירופה.
מושב העובדים הראשון של יוצאי תימן בארץ בתקופה שקדמה להקמת המדינה. נוסד ב-1931 על אדמה שרכשה הקק"ל ב-1926 מן הכפר זרנוגה ליד העיר רחובות, על שם א' מרמורק, מעוזרי ב"ז הרצל.
כך קראו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 ליישוב כפרי (להבדיל ממושב), שהוקם עבור מתיישבים-עולים, שהתפרנסו כשכירים בעבודות של סיקול אבנים, הכשרת קרקע וייעור מטעם הקרן הקיימת לישראל.
שכונה בתל אביב שנוסדה לאחר מלחמת העצמאות בכפר הנטוש סלמה. יוצאי תימן משכונת התקווה וכרם התימנים וכן מן העולים התיישבו בבתים הנטושים. השכונה מוזנחת, ללא מבני ציבור, ובחלקה רק דרכי עפר בלא מדרכות.
מושב בגליל העליון כשלושה ק"מ מערבית לצפת בצד כביש צפת-עכו, על שם התנא שמאי שנקבר לפי המסורת במירון הסמוכה. משתייך לפועל המזרחי. נוסד ב-1949 על ידי עולי תימן בכפר הנטוש סמועי. במרוצת הזמן נוספו עולי מרוקו ורומניה. כיום קרוב ל-300 נפש ב-60 יחידות.
צמח חד-פסיגי שעליו שטוחים וארוכים. שימושו אינו נרחב מפאת ריחו החריף בפה. עליו נאכלים חיים או משמשים תבלין במרק ובחלבה. נזכר בדברי חז"ל בשמות שונים: כרתים, כרישה, כרשינין וקפלוס. מזוהה עם החציר במקרא.
עד המאה ה-17 מועטות ביותר הכרוניקות בספרות יהודי תימן, ורק הערות בודדות מצויות בספרי הפרשנות למקרא. התייחסות נרחבת יותר לאירועים בתולדות הקהילה מצויה ב'ספר המוסר' לר' זכריה צ'אהרי.
צמח תרבותי עתיק. פרחיו ריחניים לבנים ופנימם צהוב-כתום. גדל בהודו. מ-80,000 פרחים מפיקים ק"ג אחד זעפראן. שימש כאחד ממרכיבי החואיג' לתבשילי בשר. יהודי ביצ'א ושרעב צבעו בו פניהם, ידיהם ורגליהם, וכך נהגו גם נשים ערביות בתימן.
