משורר ותלמיד חכם ומראשי קהילתו. חי בשרעב בסוף המאה ה-16 ובראשית ה-17. אבי שבזי. ידיעות מועטות לתולדותיו מצויות בס' חמדת ימים לשבזי ובשיר קינה שכתב עליו. נאסר עם כמה מראשי הקהל על ידי התורכים. עסק בתורת הקבלה.
ממניחי היסוד לשירת יהודי תימן הקלסית, שהגיעה לשיאה בשירת שבזי. ממשפחת משתא. חי בשרעב במאה ה-16-17. אביו הרוחני של בן משפחתו שבזי, שחי כ-50 שנה אחריו, ושני לו במעלה.
ראש העיר ראש העין, הריכוז הגדול ביותר של יוצאי תימן. נולד בישראל ב-1953 להוריו שעלו בעליית על כנפי נשרים. למד בסמינר למורים והמשיך לימודיו בתחום המשפטים. מאז 1983 ראש מועצת (לימים: עיריית) ראש העין.
משיח שקר. הופיע בצנעא ב-1888, כעשר שנים לאחר מות שוכר כוחיל השני. הציג עצמו כשליח המשיח ועסק בריפוי חולים על ידי קמיעות וכישופים. היו לו חסידים לא רבים מקרב היהודים והמוסלמים.
מייסד האמאמות הזיידית בתימן בשלהי המאה התשיעית, לאחר שבא אליה מן המרכז הזיידי בצפון-מערב פרס. כמי שנמנה עם הפלג השיעי באסלאם התעלם מחוקי האפליה שתיקנו הכ'ליפים הסונים מן השושלת הסונית ומן השושלת העבאסית נגד היהודים.
האמאם השני לשושלת חמיד אלדין שמייסדה הוא האמאם מוחמד שפתח במרד בתורכים ב-1891. ירש את אביו עם מותו ב-1904 והמשיך ביתר מרץ במרד בתורכים. ב-1905 עלה בידו להשתלט על צנעא למשך שישה חודשים וחידש את מעמד היהודים כבני חסות (ד'מים) על פי המסורת הזיידית.
יהודי תימן, כמו כמה קהילות יהודיות אחרות בארצות האסלאם, קיימו את מצות הייבום. בדרך כלל העדיפו שהאשה תתייבם לגדול שבאחי הנפטר ("מצוה בגדול לייבם". יבמות דף כד,א). אם מסיבה כלשהי לא רצה ליבמה, ייבמה האח הבא אחריו, וכן הלאה.
מושב בנגב הצפוני-המערבי. משתייך לתנועת המושבים. קרוי על שם אחד מבני שבט שמעון שהתנחל באזור (במדבר כו, יב). נוסד בתש"י על ידי עולי כורדיסטאן ופרס בשם "מוחרכה ב". לימים נתחלפו המייסדים בעולי תימן.
בשנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל נעלמו מבתי החולים יותר מ-600 תינוקות של עולי תימן (ומספר קטן גם של עולים מארצות המזרח האחרות), ולפי טענת ארגונים שונים כמה אלפים.
