הציר העיקרי עליו סובבים דיני החוזים בכלל והצרכנות בפרט הינו יסוד ההסכמה וגמירות הדעת של שני הצדדים לעסקה להתקשר בעסקה מחייבת. בפעם הקודמת עסקנו בגניבת דעת ורמאות, שהם מעשים הנעשים בכוונת מכוון, ואשר פוגעים בעיקרון ההסכמה וגמירות הדעת. לכן, בנסיבות מסוימות ניתנה לקונה המרומה אפשרות לבטל את העסקה, היות ורומה או שגנבו את דעתו. אך נשאלת השאלה מה קורה במקרים בהם הטעות הינה בתום לב ללא כוונת מרמה של מישהו? האם במקרה שאדם קנה מוצר וטעה, יוכל לבטל את העסקה גם אם לא רימו אותו? ומה אם המוכר טעה?