גֵרְוַואח

הכפר גרוואח נמצא על הר צעפאן שבהרי חראז, ועל ההר הזה היו חמשה כפרים נוספים בהם חיו יהודים. הישוב המרכזי באזור היה מנאכ'ה, וכפרים נוספים: מוצ'מאר, בית שארעה ועוד.

בשנת תרי"ט-1859 סייר ר' יעקב ספיר במקום, ובספרו הוא כתב, כי בכל אחד מהכפרים חיו ט"ו יהודים. בשנה זו מנתה הקהילה חמישים משפחות, ובית כנסת אחד גדול בחצר בית הצדיק ר' יחיא עומיסי, מנפלטי העיר צנעא. הכפר היה מוקף חומה עם דלתיים ובריח, ובתי היהודים היו מפוזרים במעלי ההר ללא סדר. כתלי הבתים היו חצובים מההר, והגגות היו עשויים מקרשים, קנים ומחצלאות.

ר' יחיא עומיסי היה עשיר גדול, ובבעלותו היו מטעי קפה ושדות תבואה. הוא היה סוחר גדול בבגדים ובבשמים. סייעו בידו שני בניו הגדולים משה ויוסף. בנו הצעיר אהרון היה פקח וחינני, עסק בתורה ולא התערב בעסקים.

רב הקהילה היה מרי יוסף סעיד (צאיג) תלמיד חכמים מופלג, כבן ארבעים שנה. הוא הוא נפח ויצר קרדומות, אתים, מחרשות וכדומה.. שותף לו אביו מרי סעיד ואחיו הצעיר. שלוש נשים היו לו, והיה לו בן יחיד מאשתו השלישית. ויכוח קשה מאוד היה לו עם חברי בית דין צנעא.

בשנת תרל"ח-1878 נכתבה כתובה בגרוואח. החתן הוא יוסף בן סעיד והכלה היא לולוה קאפח. חתומים העדים: מוסא בן יחיא עומיסי, בנו הגדול של ר' יחיא עומיסי, ור' יוסף בן שלום שרפי.

בשנה זו היו גבאי הקהילה: ר' שלמה תעיזי תלמיד חכמים וצורף כסף, ור' אברהם עדני סוחר עשיר וירא ה'. בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר גרוואח חמש עשרה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי תנעמי בן סאלם ובניו חיים וסאלם, אברהם עמראן תשע ריאל, סאלם עדני ובנו יחיא ובניו (נכדיו) יוסף סלימאן ואברהם שתים עשרה ריאל, (במקום נוסף כתוב: יחיא בן סאלם עדני תשע ריאל), יוסף עמיסי ובנו יצחק שלוש ריאל, בנו יהודה עמיסי שש ריאל, בנו יהודה עמיסי ארבע ריאל, אברהם סלימאן נעאמי ובנו סלימאן שלוש ריאל, חיים אלשיך, חיים אללדאני שתי ריאל, יחיא מוסי' ובנו יחיא חמש ריאל, יעיש כהן ימני ובניו סאלם וחיים ארבע ריאל, סעיד נדאף ובנו ריאל, אברהם קאפח שלוש ריאל, אחיו סאלם קאפח, יוסף יחיא ובניו יחיא ארבע ריאל, בנו פנחס שלוש ריאל, בנו חיים, וגברת נעמה בת יוסף ארבע - ריאל.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה חמש עשרה משפחות יהודיות.

במחצית הראשונה של המאה העשרים רב הקהילה והאזור כולו היה מרי תנעמי בן שלום. הוא נפטר במחנה העולים חאשד שליד עדן, סמוך ממש לעלייה למטוס בשנת תש"ט-1949.