Page 3 - עלון האגודה לחודש סיון תשף
P. 3
בימים ההם נתרוממו נשיאי הערים והכפרים אפילו אותם הסמוכים לצנעא מהלך שעה או שתיים". אחד האנשים החשובים ביותר בתקופה זו שמספק לנו מידע מדויק על מצבן של הקהילות היהודיות בתימן בכלל ובעיר צנעא בפרט הינו ר' יעקוב ספיר שליח הקהילה הפרושית בירושלים. מספרו אנו למדים כי בשכונה היהודית בצנעא היו אז כ 6000 בתים אך רובם ננטשו בגלל המצב החמור. רוב בתי הכנסת סגורים על מנעול ובריח ובמיעוטם מתכנס מנין מצומצם לתפילה בשבת בלבד. מצב זה נמשך במשך כל השנים הנ"ל עד לכיבוש התורכי ב 1872.
מרבית היהודים מוצאים מקלט מדיני וכלכלי בקהילות היהודיות הקטנות השוכנות בכפרים הסמוכים והמבודדים. בכפרים אלו התבססה הכלכלה על יצרנות מקומית ולא הסתמכו על הכלכלה הארצית שבלאו הכי התמוטטה. גם מבחינה ביטחונית לא היה חשש מהשבטים האלימים כי עיקר דעתם הייתה נתונה להשתלטות על המרכז השלטוני שישב בעיר הבירה. ר' יעקב ספיר מספר שהיה בתקופה זו בתימן מספר לנו על קהילות יהודיות רבות הסמוכות לצנעא כמו רוצ'ה, כוכבאן, שבאם, עמראן, קריית אלקבאל ועוד. המצב המדיני גרם לכך שקהילות אלו הכפילו את עצמן בגלל פליטי צנעא שהרחיקו לכת אף לכפרים מרוחקים יותר ולא הסתפקו בכפרים הקרובים בלבד,אם מפאת הצפיפות שנוצרה ואם מחמת הפחד מלהשאר קרובים למוקדי החיכוך. ידועים לנו שמותיהם של רבנים גדולים שהפכו לפליטים כמו רבה שראשי של העיר ואחיו ר' יחיא קארה, ר' יחיא בדיחי, ר' סאלם קאפח, ר' שלום מנצורה, ר' יחיא קורח ואחרים, אלה נתפרסמו מאוחר יותר משחזרו לצנעא עם הכיבוש התורכי ואודותיהם נספר בעתיד. מאידך ישנם רבים שנשארו במקומות גלותם ולא שבו ועל חלק מהם אנו שומעים מאוחר יותר ממסעותיו של ר' חיים חבשוש שמוצא יהודים במקומות נדחים בכל מרחבי תימן. ישנם גם כאלה שאבדו עקבותיהם כגון הדיין ר' שלמה אביץ' שגלה מצנעא ונעלם. בפרק הבא נספר על דרך קליטתם של הפליטים
הגולים במקומות מושבותיהם.
היסטוריית יהודי תימן
תולדות יהודי תימן במהלך המאה ה-19
דוד חוברי
בפרק זה נספר על מצבם של היהודים בתימן במחצית השניה של המאה ה-19 והחל משנת 1858, שנה שמסיימת תקופה
ארוכה של מאבקים פנימיים על השלטון, שבהם עלו מלכים ונרצחו או נפלו אחרים בתדירות גבוהה. כל מלך שעלה לשלטון התהדר בשם תואר שנספח לשמו המקורי על מנת להבליט ולהדגיש את מעמדו הלגיטימי בקרב תומכיו ומאמיניו, כך השתמשו בשמות כמו 'אלמותווכל', 'אלמהדי', 'אלהאדי' ועוד כהנה וכהנה שמות תואר בומבסטיים. בסופו של דבר החל מתקופה זו פוקד משבר חמור ביותר את האזור, וחוסר היציבות השלטונית מוביל לאנרכיה מוחלטת של מלחמות בלתי פוסקות בין השבטים הערבים השונים על רקע תמיכתם של כל אחד מהם בנציגו כמלך. כתוצאה מכך בשנת 1859 הושמה העיר צנעא במצור שהיה מלווה ברעב ובמעשה ביזה ושוד, רבים מיהודיה בורחים אל מחוץ לעיר ובראשם ראש הקהילה הרב סליימאן קארה. זה האחרון נרדף באופן אישי ע"י ראש המורדים שראה בסמכותו איום על כס מלכותו. בשנים אלו מגיעה תימן למצב של התפוררות והתרסקות אין שליט ואין שלטון, איש הישר בעיניו יעשה ,הפעילות הכלכלית מושבתת והעיר מתרוקנת מיושביה. תאור מצוין למצב קטסטרופלי זה נותן לנו ר' עמרם קורח בספרו 'סערת תימן' עמ' ל"ב, וכך הוא כותב: "מלכות אדוני הארץ מוט התמוטטה מאחרי מות המלך אלמהדי עבדאללה (1834) ומזמן
לזמן נתמעטו הכנסותיה וגברו יציאותיה (הוצאותיה), עד נתרוקנו אוצרותיה, ומשנת בק"ע, (תרי"ט/1859),אפסו כחותיה. כל עם הארץ מרדו
מלשלם חוקי המלכות. שודדים פרצו בכל הדרכים, אפילו ברחובות במדינת צנעא אין בטחון ואין מאזין לקול שוטר. אנשי הזרוע ידם השלטת כי אין עוד מלך מושל ולא צבא לוחם. שכונת היהודים הייתה למשסה. בכל יום פחד ומורא כי יבואו חיל המורדים לשלול שלל ולבוז בז. ומחדרים אימה הנוגשים אצים, הביאו לחם ומזון לשומרים אשר בקיר החומה וכבר כלתה פרוטה וכל הבורח את נפשו הציל.
3
