Page 3 - עלון האגודה - שבט תשפב
P. 3

מקורותיו בחיבורו ההיסטוריוגרפי. אך עיון בחיבורים של חכמי הדת המוסלמים הזיידיםבתימן,הכולליםפרטיםעליחס אלהאדי אל היהודים, מעלה ש ִחבּשוש ייחס לאלהאדי יחיא, שלא בצדק, מדיניות עוינת קיצונית כלפיהם, מדיניות שכוונתה היתה לחסל את הקיום היהודי בתימן. החיבור העיקרי לענייננו הוא 'סירת אלהאדי' (תולדות אלהאדי) לעלי בן ֻמחמדבן ֻעַבּידאללהאלַעַלִוי(המחצית הראשונה של המאה העשירית), ששירת בחצר אלהאדי. בביוגרפיה זו, הכתובה כחיקוי ל'סירת רסול אללה' (תולדות שלוח האל), הביוגרפיה המפורסמת של אבן אסחאק על ֻמחמד, נשתמרה תעודה יחידה במינה – חוזה שנחתם בין אלהאדי לבין בני החסות הנוצרים והיהודיםבנג'ראן.מגמתוהגלויהשל החיבור היא להציג את אלהאדי כמלך חסד למוסלמים, אך גם לבני המיעוטים הדתיים. ביוגרפי אחרת על אלהאדי ועל שני בניו ששלטו אחריו, ֻמחמד אל ֻמר ַתצ'א ואלנא ִצר אחמד, הכוללת מידע על מעמד היהודים, הוא 'אנבאא אלזמאן פי אכ'באר אלימן' (ידיעות הזמן באירועי תימן) ליחיאבןאלֻחַסיןבןאלֻמַאַיּדאלַיַמני, שחי בימי אלהאדי ובניו. פרטים חשובים נוספים לענייננו נמצא בכתבי אלהאדי עצמו, וכן בכתבי חכמי האסכולה הזיידית מן הדורות שלאחריו. העדויות על יחס אלהאדי ליהודים מאירות כמה תחומים בחיי בני החסות במדינה האסלאמית הזיידית. נבחן תחומים אלה אחד אחד. באמצעות המקורות הללו נוכל לקבוע את מעמדם המשפטי של יהודי תימן תחת שלטונו של אלהאדי ולבחון את יחסו אליהם. זאת בהנחה, כי האמאמים שבאו אחריו, אשר ראו עצמם ממשיכי דרכו במסורת הזיידית, נתנו דעתם להלכה שקבע בעניין היהודים, כמו בעניינים
אחרים.
יחיד ומאוחר, בחיבור של חיים ִחבּשוש (נפטר בשנת 1899), תחת הכותרת 'גזרות 890':"המלךאלהאדייחיאהחסידוהקֵדש לבני הישמעאלים מצא מפורש פסוק: 'רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה, כי החרם תחרימם: היהודי והנצרי הכושי והפרסי ההודי והמצרי'. כי המלך הנזכר ביקש לטהר את ארץ התימן מטומאת כל בן דת אחרת, וזקינם אבי אבותם עלי נגיד המאמינים הוריש ארץ התימן להם, ומנפות ֶמ ָכּה בית מקדשם תיחשב, ועל כן צוה להשמיד ולהרוג ולאבד כל אשר אינם בני בריתו אם לא יקבלו דתו. משפחות רבות ושונות ִקדשו שם אלוהיהם ברבים, ומהם ירדו אל הגן עדן המקוּ ָים להם בחייהם, ומהם עלו למלכות השמים לשבת במבצרי מרום לנצח,ומהםהאמינולמצָותו.כלזהלא מאכזריות המלך החזק והאדיר החסיד והק ֵדש להם, כי אם מאהבתו וחמלתו עליהם לבלתי ילכו בלי כבוד בארץ ובלי
נחלה בעולם הבא". במקורם העברי כתובים דברים אלו בלשון מליצית, אך גם בלשון שאינה חד-משמעית, במכוון, מחשש תגובה נזעמתשלהזיידיםבתימן.ִחבּשושהציג את אלהאדי כמי שרדף את מי שאינם מוסלמים בתימן והביא לחיסול כל המיעוטים הדתיים בה, לבד מן היהודים, שעלה בידיהם להמשיך ולהתקיים למרות הרדיפות. על דרך האירוניה קבע ִחבּשוש כי "המלך החסיד והק ֵדש לבני הישמעאלים" ביקש לכפות דתו על מי שאינם מוסלמים לא באכזריות חלילה, כי אם מאהבה, מתוך רצון להנחיל להם כבוד בעולם הזה ונחלה לעולם הבא. אירוניה זו מבוססת ודאי על מציאות ריאלית שהכירה ִחבּשוש מעצמו; שכן זו היתה הטענה שהשמיעו המוסלמים דרך קבע בזמנו של ִחבּשוש, כדי להדיח את היהודים לאסלאם. ִחבּשוש העלים
שבט תשפ״ב | האגודה לטיפוח חברה ותרבות 3






























































































   1   2   3   4   5