Page 11 - עלון האגודה - שבט תשפב
P. 11
שירי הקציד נמנים שירי הוויכוח בין בעלי 'ריב' מתחומים שונים. מחמת פשטותם ולשונם ההמונית של שירים אלה גילו המעתיקים כלפיהם יחס דו-ערכי: בעוד שירי הקציד הלאומיים זכו להעתקות רבות, הנה אלה שנושאיהם טריוויאלים זכו להעתקות מועטות, ובדרך כלל – בסוף הדיואן. בדומה למעשייה היה לקציד תפקיד חברתי-דידקטי, הווה אומר לבדר ולשעשע תוך שילוב מוסר השכל חינוכי. אולם אחדים מהמחברים ניצלו את הסוג הזה כדי להפרע בבעלי דבבם, ועיצבו את שיריהם בדמות סטירות שנונות ומתובלות
בביטויים של לעג וגידופים. שירי הקציד נועדו בעיקר לאזני ההמון שנעימות השירה הדתית אמנם נעמו לאזניו, אך ענייניה היו נשגבים מבינתו. נושאיהם הפיקנטיים ותכניהם הפשוטים של שירי הקציד, עיצובם הדרמטי ואופיים הקליל – כל אלה עשו אותם נוחים לקליטת ההמון ולתגובה רגשית ספונטאנית. אולם כשירי חול מובהקים, שרוח שעשועים נושבת מהם, נדחקו השירים האלה לשולי הדיואן הנורמטיבי, כשם שנדחקו לשולי האירועים החברתיים. בחברה חסודה ומחמירה אי אפשר היה לשיר אותם במסיבות אלא לאחר פרישת הרבנים ונכבדי הקהילה. מתוקף נורמה זו נהגו גם המעתיקים יחס של ביטול בשירי הקציד, ורק בודדים התירו לעצמם להעתיק קציד או שניים מתוך יחס של חיבה. רבים מהשירים האלה מצאו את דרכם לקונטרסים מיוחדים שהעתקו בידי חובבים יחידים, ובזכותם נשתמרו (כמה מהמעתיקים מצאו דרך מקורית להכשיר שירי חולין כשירי הקציד. לשם כך הם ייחסו לשירים פרשנות לאומית אליגורית ע"ד הסוד והרמז). כללו של דבר: דיואן השירים המצוי כיום בידי יהודי תימן עבר תהליך ממושך של מיון ועיצוב, וזאת בהתאם
המעבר למחזור שירים חדש. שירתם – כדקלום חגיגי משוך ובעל משפט מוסיקאלי קבוע ומונוטוני. ביצוע שירת ה'ה ֵלּלות' הוא קבוע: גדול שבחבורה פותה בהלל מסויים, ולאחריו מצטרף כל הקהל. חלק מה'ה ֵלּלות' יאים לכל עת, אך רובם מיועדים למועדים שונים: למסיבות חתנים, למילה, לשבת ולשאר מועדים. רוב הה ֵלּלות בעברית, חלקם בארמית, ומיעוטם בערבית. ה'ה ֵלּלות' לר"ש שבזי רובם בארמית. פתיחתם וסיומם במלה 'והללויה' המשמשת להם כמסגרת וכסימן
היכר.
שירי קציד:
שירי הקציד נמנים על שירי החול העממיים המצויים במידה זעומה בדיואן השירים של יהודי תימן. אחדים מהם מוכתרים בשם 'קצה' (=סיפור, מעשייה), ואחדים – בשם 'קציד' (=שיר), אך למעשה אין הבדל מהותי ביניהם. כולם שירים סיפוריים-עלילתיים, ולמעשה אינם אלא סיפורי-עם מפויטים. קדומים שבהם הם מהמאה הי"ז, תקופת הפריחה של שירת תימן הקלאסית. שירים אלה, יותר מכל סוגי השיר, קרובים לשירי הקציד של ערביי תימן: לשונם ערבית המונית, תבניתם סטרופית, ורוב נושאיהם לקוחים מחיי היומיום של פשוטי העם. יחד עם זאת, בנימת ההומור וההתנצחות השלטת בהם ניתן לחוש בהשפעה מסוימת של ספרות ספרד אשר טיפחה נושאים
משעשעים וסטיריים. מן הצד התימאטי עוסקים שירי הקציד בדרך כלל בעלילות מרתקות, פיקנטיות ומשעשעות הלקוחות מן העבר או מחיי החברה היהודית בהווה. במגוון הנושאים שולבו גם סיפורים מקראיים מתובלים בדברי מדרש, כמו נשואי רבקה, גלות מצרים ושליחות משה. הנושא היותר חביב בשירי הקציד הם סיפורי יוסף ואחיו. עם
שבט תשפ״ב | האגודה לטיפוח חברה ותרבות 11
