Page 8 - עלון האגודה - אלול תשפ״א
P. 8

לוחמיו בלורד מוין הציעה הסוכנות היהודית לשתף פעולה עם שלטונות המנדט, אלא בחרה לפעול בעיקר נגד אנשי האצ"ל. ההגנה, הזרוע המבצעית של מפא"י, תירצה את החלטתה זאת בשל ההסכם עם נתן ילין-מור ממנהיגי הלח"י שלא לפעול נגד הבריטים. אולם אין לפסול את הסברה שמקור ההימנעות מפעולה נגד אנשי הלח"י היא הזיקה הסוציאליסטית של ילין-מור וחבריו, או שמא מחשש שלוחמי הלח"י יגיבו בחומרה כדרכם "עין תחת עין". נראה שגישתם השיטתית נגד אנשי האצ"ל הייתה תוך ניצול בוטה של הידיעה שאנשי האצ"ל לא יגיבו, בשל
פקודת בגין "לא למלחמת אחים". יתר על כן, בסזון נעצרו פעילים פוליטיים של המפלגה הרביזיוניסטית (גאולה כהן (לח"י), מרים גלזר-תעסה (אצ"ל), ועוד). ללמדך שהסזון היה במהותו מעין חיסול חשבונות פוליטיים מצד מפא"י כלפי יריבתה הרביזיוניסטית. ההישג אד-הוק היחידי והחשוב מבחינתם היה שמבצע הסזון הפסיק לחלוטין את פעילות האצ"ל נגד הבריטים, זאת תוך מעצר רוב חברי הנהגתו, ושיבוש סדר פעולתו בכל תקופת הסזון, דהיינו דע לסיומה של מלחמת העולם השנייה. מאי נפקא מינה? הוא הותיר צלקות איומות בלבבות ובנפשות רבים, כולל בחלק מה"ציידים" של ההגגה שנים רבות. אדרבא, לא חלפו אלא ארבעה חודשים והמעורבים בדבר (הנהגת ההגנה) הבינו שהאצ"ל צדק בגישתו כלפי שלטון המנדט הבריטי, וניהלו עמו משא ומתן להתאגדות מאוחדת נגד שלטון המנדט. יש מי שיאמר, ובמיוחד באגף הפוליטי הימני והדתי, כי בסופו של דבר הובהר כי נושא "ציד אחים" ותופעת המלשינות (ובמיוחד לאחר "המהפך השלטוני'' בקיץ 1977) מנוגד היה לעריכם בסיסיים של אומה באשר היא, ולבטח של עמנו. יצוין כי במרוצת שנת 1947 התקים "סזון קטן", ולמשך תקופה קצרה. פעילות זו תורצה על ידי ההגנה בשל הרצון להימנע מהאטת ההליך המדיני באשר למעמדה של תנועת המרי. בסזון קטן זה, לעומת קודמו, אנשי ההגנה והפלמ"ח לא הסגירו את אנשי האצ"ל לבולשת הבריטית, אלא כלאו אותם עד להשלמת ההליך המדיני.
רחבי הארץ מלחמת אחים אכזרית, אלא זו הייתה מלחמת אחים חד צדדית... מידי זוכרי את הימים ההם, עולים ומשתפכים בלבי כל רגשות האהבה... אל לוחמי המחתרת הצעירים... ראיתי בעינוייהם והתעניתי בהם. אבל ראיתים בגדולתם והתגאיתי בהם... הפקודה באה 'מאי שם' מעמקי ההיסטוריה העברית. היא נשמרה... למנוע בכל מחיר מלחמת דמים פנימית – עיקרון
זה שצורף בייסורי הסזון". על תקופת הסזון' בשעריים סיפר דוד רחבי: "לשעריים פחדו להיכנס משום שהיו מקבלים מכות ועלבונות מתושבי המקום". ואילו בנימין מזעקי, מפעילי ההגנה בשעריים, ידע לספר כי מוטה גור עמד בראש קבוצת רעולי פנים והיכו נמרצות את יוס צאירי. יוסף דנוך-אבני סיפר כי עבר לגור במחנה יהודה (פ"ת) ונתניה בתקופה זו, והוא זוכר לטובה את בנימין שת שעזר לו "להיעלם" עם תעודת זיהוי מזויפת "עד יעבור זעם". בכרם התימנים, מעוז האצ"ל, ההתמודדות הייתה במספר מישורים. נפגשתי עם אנשי "הפרלמנט של הכרם" ושאלתים כיצד צלחו לעבור עוצרים רבים כל כך של מספר ימים ולא נעצרו מהם אלא בודדים. על כך השיבוני את הבאות: "ראשית, לכול למוכתר שלנו, מוסי' נחום לוי, היו 'קשרים' במשרד הפנים הבריטי, שם עשו תעודות זיהוי חדשות; שנית, חלק נעלמו מן השכונה לתקופה ארוכה, וחלק לא קטן התחבא ונדד מבית לבית דרך הגגות". במשכנות תימן לא היה הסזון אינטנסיבי, אלא אופיין בחיפושים בודדים, ובכל מקרה מושאי החיפוש אינם נתפסו באזור המשכנות. מנגד היו בודדים, כמו שמואל בוטל, שהולשנו על ידי ההגנה, כך לדברי יהודה שמעוני, שהמשיך ואמר: "היו ריבים, היו מחלוקות ואפילו מכות ביננו, אך בשום מקרה לא היו הלשנות". באפריל 1945, כחודש לפני סיום מלחמת העולם השנייה, חדל הסזון, כאשר הבריטים המשיכו במדיניותם החד צדדית כלפי היהודים כמוכתב בשלושת "הספרים הלבנים" באשר לעלייה, להתיישבות, למים ועוד. לסיכום נושא זה אומר כי בתקופת הסזון נראה שההגנה לא פעלה בתום לב מבצעי כדי למגר את פעילות האצ"ל והלח"י, שהרי היא לא פעלה רק נגד הלח"י, אשר בגין התנקשות
8 האגודה לטיפוח חברה ותרבות | אלול תשפ״א






























































































   6   7   8   9   10