Page 5 - עלון האגודה - חשון תשפא
P. 5
חומר הסקה נוסף שלא מעץ, היו גללים של בהמות שנקרא 'כיבא' הללו היו מעין ככרות שהערבים עיבדו ויבשו אותם, אלו נמכרו בשוק ומחירם היה זול כ-08 ככרות בריאל. גם לחומר זה הוקצה מחסן מיוחד שנקרא מחסן הגללים - 'טבאקת אלכיבא'. גם בחומר זה היו גללים משובחים והיו זולים. המשובחים שנדלקו מהר ולאורך זמן היו של גללי הצאן והגרועים היו גללי החמורים. סביר להניח שהסיבה נעוצה בטיב ובסוג המזון שאכלו. חמורים אכלו בד"כ שעורה שנשרפת במהירות ואילו כבשים ועיזים אוכלים מיני עשבים, עלים
וכיוצ"ב שבעירתם ממושכת יותר.
התלקחו פלחי העצים הכבדים. גם כאן היו קיסמים משובחים שנדלקו בקלות, והיו גם פשוטים יותר. אלה המשובחים נקראו 'גיעדין' היה זה שיח שבתוך קליפתו היה חומר דביק דליק ומתלקח מהר. הפשוטים יותר נקראו 'שייס' ונלקחו מעצי האשל הנפוצים מאוד בתימן. כל העצים והקיסמים הללו שימשו להסקת התנורים לצורך בישול ואפיה. לעיתים היה צורך בשימוש באש חלשה למשל כשאפו לחוח או מיני קליות לצורך זה השתמשו בחומר הסקה זול שסופק על ידי הערביות שקוששו זרדים ועלים יבשים שנשרו מהעצים. עלי שלכת אלו שנקראו 'ספוך' הובאו ע"י הערביות עד לפתח הבית.
הסטוריה – יהדות תימן
תולדות יהודי תימן במהלך המאה ה-19 תחת השלטון התורכי (1876-1878)
דוד חוכברי
הונתו של ר' יצחק שאול כחכם באשי ראשון בתימן המהלכים
שקדמו למינוי חיצוני של 'חכם באשי' בתימן נמשכו זמן רב והיו מעורבים בתהליך זה מס' אנשים וגופים שדחפו למימושו של מהלך זה מתוך תקווה וציפייה לשיפור במעמדם של יהודי תימן. כך הפעיל קראסו הסוחר את קשריו והכרותו את השלטון התורכי ונוהליו רק הועילו בתהליך זה. גם מנהיגי הקהילה היהודית בקושטא בירת תורכיה פעלו רבות לשם כך. הרעיון ביסודו היה שבראש ובראשונה יהודי צנעא יביעו את הסכמתם
לכך שהם יהיו גם אחראים למשכורתו ומחייתו של הרב הממונה תוך קבלת סיוע כספי מחברת כי"ח. ברור היה לכל שהתועלת שתופק ממאמץ ממוקד זה תעלה על ההוצאות הכרוכות בכך. גם מבחינת ההנהגה היהודית המקומית, אחרי תקופת האנארכיה הממושכת איבדו ראשי הקהל את רסן ההנהגה והמצב היה בכי רע. הן מבחינה מוסרית הן מבחינה כלכלית והמון העם לא הכיר בסמכותיות המתחייבת להיות ממושמעים לראשי הקהל. ומאחר וכך היו פני הדברים הרי שהצלחתו של מהלך שכזה תיתן גיבוי
המשך בעמ׳ 6 >>
5
