בסוף המאה הי"ט שמש בהנהגת הקהילה ר' יוסף משאט. בשנת תרס"ז-1907 התארגנה קבוצה של עולים מנפת חובייש, אשר מנתה שישים נפש. בקבוצת העולים יהודים ממשרפה, וביניהם ר' יהודה ואחיו בנו של ר' יוסף שנפטר. הם היו ממייסדי העיר יפו. עלייה זו היתה אחד המניעים לשליחותו של יבניאלי לתימן בשנת תרע"א-1911.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שבע או שמונה משפחות יהודיות: כהן, משאט, ד'הבאני, ועוד.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית ארבעים משפחות יהודיות. בכפר היו שלושה בתי כנסת. משנת תרע"ב-1912 והלאה, בשנות העשרים והשלושים, עלו לארץ רבים מיהודי הכפר, וסמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרו בכפר חמש או שש משפחות יהודיות בלבד. שם המשפחות: דאוד, סלימאן וישראל.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבע עשרה משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יוסף מוסי', הארון בן הארון שתי ריאל, אחיו סאלם, סאלם יעקוב, יחיא סלימאן, יחיא בן יחיא, מוסי' מעוצ'ה, אברהם הארון ריאל, אחיו יחיא וסאלם, יחיא ערוסי, דאוד חדיגי, יצחק יחיא שלוש ריאל וסאלם מחפוץ'....
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.
מסתבר, כי הכוונה לכפר מיתאל, ראה ערך קודם.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע המיקום המדויק של הכפר, גודל הקהילה ושם המשפחות.
שם הכפר ידוע לי מהספר שערי רחמים ונחל הבשור, אשר חיבר מרי שלום בן מעודד בשארי, כנראה, בסוף המאה הי"ח או תחילת המאה הי"ט. הוא העתיק גם סידור בשנת תק"פ-1820.
רוב משפחות בשארי חיו בצנעא ובמחוז ד'מאר שמדרום לצנעא, ועל כן קיימת הסתברות כי הכפר מאידה נמצא אף הוא באזור צנעא וד'מאר.
החיבור לא פורסם עדיין, ועוסק בהלכות שחיטה וטרפיות.
להלן קטע מהקדמתו לחיבור:
זה ספר שערי...
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו מספר קטן של יהודים בכפר. לא ידוע מספר היהודים ושמות המשפחות.
האזור היה בגבול תימן האימאמית לבין החסות הבריטית. סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים באזור.
ישובים וכפרים בנפה: גראנע, דראח, מורג'ע, שעב אלבוסאדי, ועוד.
אזור מאויה הוזכר בהקשר לעליית היהודים בעלייה הגדולה. רוב היהודים נסעו דרך אלימן, היא הדרך מתעיז, וחלקם עברו דרך מאויה.
בכפר היתה קהילה יהודית עתיקה.
נותרה בידינו כתובה אשר נכתבה בכפר בשנת בפ"ב- תקל"א-1771, בנשואי יוסף נגאר וסעידה סאהי. חתומים על הכתובה מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' משה בן ר' סעדיה ור' סעדיה בן שלום.
בתחילת המאה העשרים חי בכפר יהודי אחד עם בני משפחתו, כנראה. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורט שם התורם: יחיא חלא, אשר...