יתכן ואין מדובר בשם של כפר.
בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר. שם הכפר ידוע לי מפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א- תרפ"ו (1911-1926). אין בידי נתונים של שמות התורמים, כיון שהכפר מוזכר בחלק של המאזן הכספי, ולא בחלק של רשימות התורמים.
את סכום התרומה העביר לשד"ר מרי יעבץ, רב מחוז צעדה בזמן העלייה. בפנקס כתוב: "אחואז צעדה ע"י הר' יעבץ"....
בדורות שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר.
לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות. נראה, כי חיו במקום מספר בודד של משפחות יהודיות.
בעבר היה הכפר מיושב ביהודים רבים. סמוך לעלייה הגדולה נותרו שרידי חורבות בתים, כלים שונים, בית קברות יהודי ועוד.
לא ידוע מתי ועל איזה רקע פסק הישוב היהודי מהמקום. ממשלת סעודיה גידרה את המקום ושומרת עליו כעל אתר היסטורי לאומי.
הכפר נמצא מדרום מזרח לקעטבה, במרחק של שלוש הליכה.
מצאתי שני כתבי יד אשר נעתקו בכפר אכמה בסוף המאה הי"ח, ויתכן כי נכתבו בכפר זה, ויתכן כי נכתבו בכפר אכמה שבנפת חובייש, מצפון מערב למחוז אב. עיין ערך קודם.
בשנת תרע"א-1911 חיו יהודים בכפר, והרכב בית הדין היה: מרי יעקב מהכפר אכמה, מרי יחיא צאג' מהכפר חוביש ומרי שלמה מחוביש, אשר עבר להתגורר במקום אחר.
דרך מחנה העולים גאולה,...
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית שלושים משפחות בערך. שם המשפחות: כהן, שמחי- הלוי, צבי, מסייל, שאמע, באסל, עמראן, שוכי, חדאד ועוד.
מצאתי שני כתבי יד אשר הועתקו בכפר אכמה במאה הי"ח, ולא ידוע לי האם מדובר בכפר זה או בכפר אכמה שבקרית שעב, עיין ערך הבא.
כתב היד הראשון הוא פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם, אשר הועתק בשנת תקנ"ו-1796, כנראה. הסופר הוא ר' דוד בן עודד, ונכתב במימון...
העיירה שכנה על ראש ההר, והיתה מיושבת כולה ביהודים בלבד. לידה נמצא הכפר דאר סעיד, שם שמש רב הקהילה מרי אריה משולם-מסלם בן יחיא וחש.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה חמש מאות נפש בערך, כמאה משפחות. לקהילה היה בית כנסת אחד גדול.
שם המשפחות: מצרפי, כותה, שרעבי, נגאר, כהן, טרם, בשארי, דערי, מצינע, נובה, סרגן, צררי, סייג, גבלי, צנעאני, אבדר, כיאל, צעירי, קוזחי, שייך, מחפוד, יעקב,...
הכפר היה במרחק של כחצי יום הליכה בערך מדרום לאב.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום עשר משפחות בערך.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות, משפחות דמרי וחיים.
ידוע גם בשם אכמת אנוב.
בשנת תר"ן-1890 חיו יהודים בכפר. שם הכפר ידוע לי מתוך כתב הרשאה לשחיטה אשר נתנו חברי בית הדין ביום שני י"א באייר תר"ן-1890 לר' חסן בן מרי יעקב יחיא. חברי בית הדין: מרי רצון בן רצון, מרי יוסף מורי הכהן ומרי שחר צ'רב. כתב ההרשאה ניתן במעמד יהודי הישוב: "כל זה היה במעמד העם ק"ק יהודי אכאם אנוב יע"א".
הקהילה היהודית הושמדה בתחילת המאה העשרים ממכת הדבר,...
סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, כתוצאה מהרעב שהיה באזור בתחילת המאה העשרים. חלק מהיהודים עברו להתגורר במקומות שונים.