קרקוש

קרקוש

כיסוי ראש לנשים, מעין ברדס. מאפיין במיוחד את היהודיות בצנעא ובסביבתה ומבדילן מן המוסלמיות. היהודייה כיסתה ראשה בק' מגיל ינקות ועד צאתה ממעגל הפוריות. הק' עשוי אריג שחור מכותנה, קטיפה או סאטן, בגזרת ברדס בעל קדקוד מחודד הנרכס בכפתור מתחת לסנטר. שוליו הארוכים מכסים את העורף ואת הגב העליון ומתקפלים בחזית הגוף מתחת לכתפיים. מבנהו ועיטוריו מדגישים את צניעות האשה המכסה גם את מצחה, צווארה וכתפיה לבל תיראה שערה משערות ראשה. השפעת הצורפות ניכרת בחומרים ובמוטיבים: פס רחב של שרשראות וקישוטי כסף בשילוב שריט. חוטי כסף וזהב או חוטי משי וכותנה שזורים וקלועים מעטרים את שולי הק' בצורה סימטרית ומהווים מסגרת נאה לפנים. העיטורים האופייניים: אקראט - שורת נטיפות מוזהבות היורדות על המצח ובקצותיהן מתנדנדים התכלול, כדורי כסף קטנים; צ'פירה - חוטי זהב קלועים; ג'דילה - חוטי כסף שזורים; חניישה - שרשרות כסף וכסף מוזהב; סלסלה צפרא (צהובה) או מת'מנה (מתומנת) ובקצותיהן זנאביל - סלסלות כסף מוזהב בעבודת פיליגרן עדינה; פקוש חצאי כדורים קטנים סדורים בשורה. בכפרים חבשו הילדות ק' עד לנישואין, שונה בגזרתו ובקישוטיו מזה שבצנעא: אריג שחור, קצר באורכו המגיע עד לצוואר וקישוטיו שרשרת כסף ופס רקמה צר. קרקוש מזהר מרצף (מוזהב וערוך): כובע חגיגי בצנעא ובסביבתה ששימש לכלה, לשושבינה וליולדת וליווה אותה בכל האירועים החגיגיים. ברדס אריג ברוקד מוזהב ועליו ערוכים בצורה סימטרית קישוטי כסף וקישוטי כסף מוזהבים המצטיינים בעדינותם ומשקפים את מיומנותו הגבוהה של הצורף הצנעאני ומהווים אחד משיאי האמנות הצורפות התימנית. במכלול הקישוטים - ה"תקבילה" - שלושה אורנמנטים בצורת מוטיב ה"בוטה" (נקרא בשמות שונים וצורתו שקד, מנגו וכיו"ב), הערוכים בקדמת הכובע: במרכז "ואצטיה", ובצדיו שני "צואבר"; אורנמנטים בצורת כוכב ("זהרה גדולה") על הקדקוד, ושמונה זהראת מעל עיטורי המצח. בכל אחד משני צדי הכוכב תלויים 12 ריאלים ("ריאלאת"), סדורים בשלוש שורות, דיוקן המלכה מוסתר וסמל הקיסרות, הנשר בעל שני הראשים, גלוי. הכובע ניתן לכלה מהוריה כנדוניה או כמתנה שנקנתה בכספי המוהר והוא רכושה הבלעדי. בעת מצוקה כלכלית היא יכלה להשתמש במטבעות או למכור חלק מקישוטי הק'. קרקוש מכ'רט: כובע לילדות ולילדים יהודים בצנעא ובסביבתה. דומה בגזרתו ובסדרת הקישוטים בשוליו לק' הרגיל, אך בעל עיטורים ייחודיים המאופיינים בעיקר בצבע האדום ובמוטיב המשולש המופיע בצורות מגוונות על אריג שחור בקטיפה או סאטן: משולשים זעירים רקומים בקדמת הכובע שקדקדם פונה לקדקוד הכובע. בשני צדי הכובע שורות משולשים עשויים לבד או קטיפה אדומים כאפליקציה ומעליהן שורת כריות משולשות זעירות מאריג ברוקד, וכן בצד האחורי בקו התפר היורד מן הקדקוד. הילדים חבשוהו עד תחילת לימודיהם בחדר והילדות עד הנישואין. בק' של ילדות שהגיעו לגיל השידוך הבליטו את הצבע האדום כדי לסמן את מעמדן האישי.