כתבי יד

כתבי יד

יהדות תימן מהווה אחד האוצרות החשובים ביותר של כתבי יד יהודיים לספרות העתיקה ולספרות ימי הביניים: מקרא, משנה, תלמוד, גאונים, הרמב"ם. הם נודעים בעיקר בשל דיוקם הרב, וכתוצאה מכך שימרו נוסחים שלא נשתמרו בכתבי יד מקהילות אחרות. במקרים רבים נתגלו טקסטים שלא היו ידועים ממקורות אחרים, ורק גילוי הגניזה בעשור האחרון של המאה ה-19 הוכיח את האותנטיות ואת הדיוק של כתבי היד התימניים. אנשי חכמת ישראל נחשפו לחשיבותם החל במחצית השנייה של המאה ה-19, לאחר שנוסעים שונים, כר' יעקב ספיר, שביקרו בתימן, הביאו אתם כתבי יד, תחילה של המקרא ואחר כך של ספרות חז"ל וספרות ימי הביניים. כתבי יד רבים הובאו גם על ידי עולי תימן הראשונים, החל ב-1881, ושם נודעו לחוקרים שחיו בירושלים. משנודעה חשיבות כתבי היד הללו החלו סוחרים לנסוע לתימן במיוחד לשם רכישת כתבי יד. הנודע שבהם הוא משה שפירא. באופן זה התרוקנה יהדות תימן מרוב כתבי היד העתיקים והחשובים שלה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ואלה מצאו מקומם בסופו של דבר בספריות הגדולות ברחבי אירופה ובארצות הברית. פעולה חשובה להצלת כתבי יד על ידי העתקתם וחיטוט בגניזות וכדומה עשה ר' יחיא קאפח באמצעות תלמידיו הרבים. יצוין, כי תימן היוותה מקור חשוב ביותר גם לכתבי יד מוסלמיים.