טמעה (שוד, ביזה)

טמעה (שוד, ביזה)

ראשוני האמאמים מן השושלת הקאסמית בראשית המאה הי"ז התחייבו לשלם לראשי השבטים בכיל וחאשד שבצפון הארץ תמלוגים שנתיים תמורת תמיכתם במרד נגד התורכים. בשנים שלא עלה ביד האמאמים למלא התחייבותם או שביקשו להתנער ממנה היו השבטים פושטים על הבירה צנעא לשם שוד. השכונה היהודית (קאע אליהוד) שהיתה מחוץ לחומות היתה הראשונה להיפגע ולעיתים אף פגיעות בנפש. בין ההתנפלויות הקשות היתה זו בליל הפסח תקע"ח (1818) שבה נהרגו כעשרה יהודים וזו שאירעה ב-1948 בעקבות רצח האמאם יחיא. זכרן של התנפלויות אלו ואחרות תועד על ידי היהודים בשירים ובכרוניקות.