הועד הכללי לקהלת התימנים בירושלים

הועד הכללי לקהלת התימנים בירושלים

המספר הגדול של עולי תימן בירושלים מ-1881 הביא להקמת מסגרות קהילתיות נפרדות לאחר שקודם לכן נטמעו עולי תימן המעטים בקהילה הספרדית. עליית ר' אברהם נדאף וחבירו ר' שלום אלשיך זירזו וחיזקו את המגמה להקים מסגרת קהילתית נפרדת, על רקע טענות קשות של עולי תימן כנגד הכולל הספרדי שבו נכללו, אולם בהשפעת כולל זה לא העניק השלטון התורכי אישור להקמת כולל תימני עצמאי. האישור המיוחל - "פרמאן" - הושג לבסוף ב-1908. הועד החדש, תחילה בהנהגת שני האישים הנ"ל ולאחר זמן קצר בהנהגת ר' אברהם צארום, פעל רבות להקמת מוסדות קהילתיים עצמאיים: ועד רוחני וועד מעשי, בתי ספר, ישיבות, מערכת שדרו"ת, בית עלמין, מפעלי רווחה ועוד. ראשי הועד היו גם שותפים בהקמת התאחדות התימנים ב-1922. עם הקמת מדינת ישראל התרוקנו רוב הפונקציות של הוועד ופעילותו הצטמצמה לניהול בית העלמין ולפעולות תרבות ודת.