תלמוד תורה

תלמוד תורה

מתכונת הלימוד בבתי המדרש היתה כסדר שקבעו חכמי התלמוד: תחילה שינון החומר, דהיינו גירסא בעלמא, כמאמר הגמרא בשבת דף סג,א: "דליגמר איניש והדר ליסבר"; אחר כך חוזר הרב על הקטע הנלמד תוך כדי הסבר משלו בתוספת עיון בלשונות המפרשים; כשמוצה הנושא, חזרו כל הקהל בצוותא על הקטע שנלמד בנעימה המיוחדת לאותו סוג קטע שנלמד. לכל אחד מן החיבורים הללו היו סדר לימוד ונעימת לימוד שונים: משנה, תלמוד, הלכה (הרמב"ם). כך למשל נעימת המשנה כנעימת הגדה של פסח וסדר לימוד כך הוא: יחיד מן הציבור קורא בתורו בקול רם ובנעימה, הקהל חוזר אחריו במקהלה ובנעימה, הרב חוזר אחריהם בקריאה מתונה בלא נעימה, הרב שב וחוזר עליה תוך כדי הסבר הפיסקאות, מושגיהן ועניינן, קורא את פירוש הרמב"ם ור' עובדיה מברטנורא תוך כדי דיון בדבריהם. מקיימים דיון יותר מעמיק לפי רמת הלומדים ומעיינים בפוסקים על אותה משנה, הרב מסכם וחוזר פעם נוספת על המשנה גירסא בעלמא. נמצא, שמשנה אחת נשנתה חמש פעמים. זמני הלימוד בכל ימות השנה, מלבד ערבי שבתות וימים טובים. מדי יום אחר חצות הלילה, או כשעה ומעט קודם עלות השחר, היו משכימים ללימוד משנה, תלמוד, הרמב"ם, שולחן ערוך, זוהר וכדומה, עד סמוך לאור יום; וכן אחר הצהריים - כשעה לפני תפילת מנחה, ובערב - עד כשעתיים אחר תפילת ערבית. כך גם בשבתות וימים טובים, אלא שבמנחה הקדימו לבוא כשעה אחר חצות היום. תלמידי חכמים בעיר צנעא למדו במשך שעות לפני הצהריים בישיבה הכללית ששכנה בבית הכנסת "בית צאלח" או בישיבות שבבית הכנסת "בית אלשיך" ובבית הכנסת "בית אלאוסטא". היו בתי מדרשות, כגון זה של ר' יחיא קאפח וזה שבבית הכנסת "בית אלמסורי" (בית מדרשו של ר' יחיא אביץ'), שקיימו גם במוצאי שבתות וימים טובים שיעורים שיוחדו לעיון בספרי תכונה, מחשבה ומוסר, כדוגמת 'מורה נבוכים' להרמב"ם, 'אמונות ודעות' לרס"ג ו'חובות הלבבות' לר' בחיי אבן פקודה. מלבד סדר הלימוד הרגיל בבתי מדרשות היו חבורות לומדים, בעיקר צעירי תלמידי חכמים ואנשי ספר, שנתקבצו בבתים מסוימים או במעונות לימוד וקבעו להם שיעורים מיוחדים ללימוד תלמוד, הלכה וספרי מחשבה וחכמה. לא היו בתימן ישיבות במתכונת הישיבות הידועות ממזרח אירופה.