קדרות

קדרות

ייצור כלי חרס היה נפוץ מאוד בתימן, אך ריכוזים של תעשייה זו היו בעיקר בכ'ולאן, בסר ובסעואן. משפחות שלמות, ולעתים הקהילה כולה, עסקו בכך. המלאכה נעשתה בחלוקת תפקידים ברורה: הגברים עבדו בכריית החומר הגולמי מן המכרות וטיפלו בהפעלת הכבשנים והכנסת הכלים לשרפה, ואלו הנשים בעיצוב הכלים ובמכירת המוצר המוגמר בשווקים סמוכים שמהם הגיעו כלי החרס לרחבי הארץ. מגוון גדול של כלי חרס, מן התנור העשוי חרס ועד לכלים קטנים כגון פומיות למקטרות, אך הכלים האופייניים היו: קדרות, קנקני קפה, כדים למים ולחמאה מותכת ("סמנה") ומוקדים להקטרת בשמים. כלי החרס עוצבו ידנית במכשירים שונים, אך ללא שימוש בגלגל. הללו הוכנסו לשרפה בכבשנים פשוטים או על גחלים בתנורים פתוחים. מן הכבשן יצאו כלים אלה בצבעי אדמה מגוונים, כאשר הקישוט האופייני היה ציורים גאומטריים פשוטים, לרוב בידיות הכלי או בצווארו.