הלוי, יהודה

הלוי, יהודה

גדול משוררי תור הזהב בספרד בימי הביניים. טודילה-מצרים, 1075-1141. כתב כאלף שירי חול ושירי קודש שרבים מהם נעשו נכסי צאן ברזל של עם ישראל לכל קהילותיו. חשובים במיוחד שירי ציון שלו שבהם הביע את אהבת העם לארצו ואת כיסופיו אליה. התפרנס כרופא ועסק גם בפילוסופיה. את השקפת עולמו הדתית והלאומית הביע בספרו 'הכוזרי' שבו נתמזגו אהבת עם ישראל, תורת ישראל וא"י. לדעתו רק בא"י ועל פי תורת ישראל ימצא עם ישראל את גאולתו השלמה ויגשים את שלמותו כעם סגולה. את תפיסתו זו ביקש להגשים בעצמו וב-1040 יצא בדרכו לא"י. ידוע שהגיע למצרים ופנה משם לא"י, אך נראה שנפטר בדרך. השפעת שירתו על שירת יהודי תימן מכרעת: עשרות רבות מפיוטיו מהווים החלק העיקרי של הסליחות הנאמרות ביום כיפור ושל הקינות בתשעה באב; בטקסי החתונה ובשבתות מושרים כמה משיריו; משוררי תימן כתבו שירי מענה לכמה משיריו.