כפר עבודה

כפר עבודה

כך קראו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 ליישוב כפרי (להבדיל ממושב), שהוקם עבור מתיישבים-עולים, שהתפרנסו כשכירים בעבודות של סיקול אבנים, הכשרת קרקע וייעור מטעם הקרן הקיימת לישראל. למתיישבים ניתן גם משק-עזר של 3-5 דונם אדמה, האמור להיות מקור פרנסה נוסף למתיישב. כפר העבודה היה רעיונו של יוסף וייץ מראשי הקק"ל, שתכנן הקמתם של 35 כפרים כאלה, בעיקר באזורי הגליל ובפרוזדור ירושלים, תוך שימוש בכפרים של הערבים שניטשו בעקבות מלחמת השחרור. בכפרים אלה נקלטו חלק מעולי על כנפי נשרים שישבו אז במחנות. ביסודו של רעיון זה ההנחה שיהודי תימן "מסתפקים במועט", ועל כן יהיו מסוגלים לחיות בתנאים הקשים ובשכר הנמוך הצפויים להם במקום.