ייבום

ייבום

יהודי תימן, כמו כמה קהילות יהודיות אחרות בארצות האסלאם, קיימו את מצות הייבום. בדרך כלל העדיפו שהאשה תתייבם לגדול שבאחי הנפטר ("מצוה בגדול לייבם". יבמות דף כד,א). אם מסיבה כלשהי לא רצה ליבמה, ייבמה האח הבא אחריו, וכן הלאה. אם היה קטן, המתינו עד שיגדל ויהא ראוי לייבם. השתדלו לקיים מצוה זו אף שהיתה אפשרות לחלוץ ("מצות יבום קודמת למצות חליצה". משנה בכורות א,ז). הבן הנולד לאשה שהתייבמה נקרא על שם בעלה הראשון.