חנוך

חנוך

כל ילד יהודי בתימן, מבן שלוש ועד בן 12 שנים, זכה לחינוך בסיסי שהיה מכוון להכשירו למלא את מצוות הדת, כולל תפילה וקריאה בתורה. בערים, בעיירות ובכפרים היה החינוך מסור למלמדים שקיבלו שכרם הזעום מן ההורים, לעתים בדמות ארוחות יומיות או פת לחם, ועל כן נאלצו לעסוק במלאכה נוספת, כגון העתקת ספרים ואריגה. בדרך כלל היה מקום הלימוד בבית כנסת או בחדר מיוחד סמוך לו או סמוך לבית המלמד. במקומות קטנים שלא היו בהם מלמדים חינך האב את בניו תוך כדי עיסוקו לפרנסתו במלאכתו. לימוד התורה למבוגרים נוהל דרך קבע בבית הכנסת בשיעורים קבועים שהתקיימו מדי יום ביומו בבתי הכנסת, ובעיקר בימי שבת ומועד, לפני התפילות ואחריהן. בקהילות גדולות בודדות, ובעיקר בצנעא, התקיימו ישיבות של תלמידי חכמים, שבצד כך עסקו לפרנסתם במלאכות שונות. הידרדרות החינוך לילדים במהלך המאה ה-19 הביאה את ר' יחיא קאפח לפעול למען הקמת מערכת חינוך מודרנית. החלו מגעים עם כי"ח ועם אגודת אחים, אך בסופו של דבר הוקם המכתב בחסות השלטון התורכי שהתקיים זמן קצר (1909-1913). ניסיון נוסף לייסד בית ספר מודרני בצנעא היה בשנות הארבעים בסיוע שליחי עלייה וברית עברית עולמית. רק בעדן הוקמה מערכת חינוך מודרנית של ממש, החל בראשית המאה ה-20, בחסות השלטון הבריטי ובסיוע אגודת אחים.