מרי דוד בן ישראל היה אב"ד במחוז שרעב בסוף המאה הי"ט או אף בתחילת המאה העשרים. הוא עלה לארץ, והיה ממייסדי המושבה כנרת למרות התנאים הקשים. בעקבות קשיים וגזירות קשות שצרו להם הממסד והמתיישבים הסמוכים, נאלצו כל מייסדי המושבה כנרת מיוצאי תימן לעזוב, ולמעשה ניתן לומר, כי גורשו מכנרת. הם ייסדו את שכונת מרמורק ברחובות בתחילת המאה העשרים.
נראה, כי הכוונה למרי דוד בן ישראל צאירי (ע"ע).
ר' דוד בן מנס העתיק את פירוש עטרת זקנים לר' מנחם מנדל אוירבאך לשו"ע או"ח במאה הי"ט. לא ידועה שנה מדויקת לכתיבה, ולא מקום הכתיבה.
בכה"י קל"ב דפים שהועתקו מהדפוס.
בקולופון כתוב:
"הכותב... דאוד במו"ז מנס".
מרי דוד בן מעודד היה דיין בצנעא באמצע המאה הט"ז. הוא חתום על שטר מזונות לאלמנה בצנעא בשנת אתתע"ג לשטרות (שכ"ב - 1562), והדיינים החתומים עמו הם: מרי מעודד בן זכריה - ראב"ד, ומרי סעדיה בן יוסף מצ'מוני.
מסתבר, כי הוא שהעתיק את התלמוד הבבלי בצנעא בשנת ש"ו (1546), שם כתוב: דוד בן מעודד דשאל, ולדעתי, הוא הדיין והוא הסופר. מצאתי דיינים ורבנים ראשיים וגדולי החכמים מעתיקים ספרי קודש לרוב וזו...
מרי דוד בן סעד היה חכם בצנעא, כנראה, במאה הי"ד- ט"ו. הוא ידוע לנו מתוך ספר שכתב תלמידו מרי עמרם בן שלמה קפאעי בשנת אתשל"ד לשטרות (קפ"ג - 1423). מרי עמרם חי בצנעא בתחילת המאה הט"ו, ולכן מסתבר, כי אף רבו חי בצנעא עשרות שנים לפניו.
מרי עמרם קפאעי כתב פירוש להקדמת פיה"מ לרמב"ם סדר זמנים, ולהלן קטעים מפירושו המזכיר את רבו מרי דוד בן סעד. הקטעים מתורגמים מערבית:
בעקבות זה שחלק ביאור...
מרי דוד בן סעדיה היה חכם בישוב מודאן בתחילת המאה העשרים. נולד, כנראה, במחצית השנייה של המאה הי"ט. הישוב מודאן נמצא במחוז ברט בצפון תימן.
בתקופה זו מנתה הקהילה עשרים משפחות בערך: לבי, קעטבי, סעואני, ועוד.
חכמים נוספים בתקופה זו: מרי יחיא בן שלמה (מוזכר באנציקלופדיה ע' 216 בתור סופר, ועפ"י הפנקס משמע שהיה חכם), מרי דוד בן עואץ' קעטבי, מרי יחיא בן יוסף, מרי אהרון בן יוסף ומרי סעיד...
ר' דוד בן סעדיה חי במאה הי"ט עפ"י הערכה, וכתב שני חיבורים. לא ידוע מקומו וזמנו המדויק, ויתכן כי שני כתבי היד לא נכתבו ע"י אדם אחד.
כתב היד הראשון הוא קובץ העוסק בנושאים שונים. בכה"י פ"ג דפים, העוסקים בהלכות ודרשות שונות, סליחות כמנהג תימן, הושענות לסוכות, פיוטים לשמחת תורה, הגדה של פסח, אזהרות לחג שבועות ועוד.
בדף 30 ע"א: "אני הכותב... דאוד בן סעיד יצ"ו". חתימה נוספת שלו נמצאת...
ר' דוד בן סעדיה העתיק את מדרש הגדול בישוב הדורם, השם העתיק לעיר ד'מאר, בשנת שכ"ג (1563) (ולא כפי שכתב י"ל נחום 1663). מכל כתב היד נותר בידינו רק דף הקולופון, ממנו ניתן ללמוד, כי העתיק את מדרש הגדול בישוב הדורם בשנת שכ"ג. לא ידוע אם העתיק את המדרש לכל חמשה חומשי תורה או רק לחומש אחד.
מרי דוד בן סעדיה היה דיין בישוב "מצעב השוכנת סמוך לבור המים נעמה" (מתורגם לעברית) בשנת תכ"ז (1667). הישוב מצעב ממוקם במחוז כולאן במרכז תימן. הוא ידוע לנו מתוך חתימתו על שטר פסק דין העוסק במכירת כתב יד, לצורך מזונות ליתומות. היתומות הן בנותיו של אחסן בן אברהם ענאבי. פסק הדין מיום שלישי, כ"ד בכסלו שנת אתתקע"ח לשטרות (תכ"ז - 1667), וחתומים עמו אב"ד מרי ישעיה בן דוד ומרי יוסף בן נתנאל.
ר' דוד בן עודד העתיק שני כתבי יד, אשר הגיעו לידי בישוב אכמה בסוף המאה הי"ח. היו שני ישובים בשם אכמה. הראשון היה בקרית אלשעב, שלוש שעות הליכה מהעיר קעטבה שבדרום תימן, והשני היה ממוקם ממערב לו ליד העיר חובייש.
כתב היד הראשון הוא פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם, הועתק בשנת קנ"ו, והכוונה, כנראה, לשנת תקנ"ו (1796), בישוב אכמה, במימון ר' יוסף בן עואץ.
כתב היד השני הוא קובץ בהלכות שחיטה...
ר' דוד בן עלי בן דוד בן יצחק העתיק את משנה תורה לרמב"ם בשנת רכ"א (1461) בישוב סמרקט או סמרנל. הוא, כמובן לא אחיו של ר' יפת בן עלי בצרי, שחיבר תפסיר למגילת רות.
בכה"י רל"ט דפים, ובהם ספר זמנים לרמב"ם. חסרים עמודים רבים שחלקם הושלמו בכתיבה שונה. חלק מהדפים מטושטשים מאוד, וכתב היד אף לא כרוך בהתאם. הלכות נזיקין ומשפטים נמצאים בתחילת כתב היד, בדף 49 הלכות טוען ונטען עד דף 64, ושם מסתיים כת...