ר' זכריה בן סעדיה מעלם העתיק סידור בשנת תכ"ג (1663) בישוב גאהלייה, במחוז בני חשיש, ממזרח לצנעא.
בכה"י רכ"ו דפים. הסידור חסר בתחילתו ומתחיל מאמצע ברכות השחר. נכתב במימון ר' והב בן יחיא אלמסייד. מנוקד בניקוד עליון כמקובל בתימן בתקופה זו. לוחות השנים משנת תכ"ג (1663).
בקולופון כתוב:
"שלים, בסייעתא דשמיא בתרין בשבא דהוא תרין יומין לירח ניסן שנת אתתקע"ד שנין לשטרי, במאתא...
ר' יוסף מעלם המכונה אבן אלאסבאט היה משורר עממי בדרום תימן בסוף המאה הי"ז. שיר אחד שלו עוסק בגלות מוז"ע, וא"כ, נכתב לאחר שנת ת"מ (1680), שנת הגלות.
כתב שירי עם בערבית והיו לו רעים בעיר עדן. מתוך סגנונו ניכר שהוא מדרום תימן. בתי השיר בנויים ארבע צלעיות, החרוז בצלע הרביעית אחיד בכל הבתים. מ"ט בתי שיר. בשיר מוזכרים ישובים יהודים רבים ושמות ראשי הקהל.
מרי יחיא מעלם נולד בסוף המאה הי"ט או בתחילת המאה העשרים בישוב צובר שבמחוז מחוית ממערב לצנעא. למד תורה אצל חכמי האזור. בשנת תרצ"ט (1939), לאחר פטירת מרי יחיא בן יעיש השאש רב הישובים צובר ומחוית, מילא את מקומו יחד עם ר' יחיא סירי.
עלה לארץ בעלייה הגדולה. לא ידוע לי היכן חי בארץ ומתי נפטר.
מרי משה שלמה מעלם היה חכם בישוב בני טיבה בתחילת המאה העשרים. נולד, כנראה, במחצית השנייה של המאה הי"ט. הכפר בני טיבה נמצא במחוז ד'מאר, מדרום לצנעא.
בתקופה זו מנתה הקהילה שלוש עשרה משפחות בערך: מעלם, חסן, גידא, יעקב, מעוצ'ה ועוד. חכמים נוספים בקהילה בתקופה זו: מרי יוסף שלום, מרי יחיא חסן ומרי יחיא בן יחיא.
שמו ידוע מפנקס השליחות של מרי שלמה נדאף, שד"ר הקהילה התימנית בירושלים...
ר' שלמה נסים מעלם העתיק דיואן במאה הי"ט. לא ידועה שנת ההעתקה ומקומו של המעתיק.
בדיואן מ"ד דפים, חסר בראשו ובסופו. כולל כ"ח נשוד ושירים נוספים מפורסמים. בבטנת הכריכה "מעלם שלמה נסים יצ"ו הוא ובניו הי"ו", ויתכן שהוא רק הבעלים.
ר' יוסף בן סעדיה הלוי אלמעלם-כמר תיעד את האירועים הקשים שהיו במרכז תימן בשנת ת"ס (1700). יתכן, והוא ר' יוסף בן סעדיה הלוי, אשר העתיק בשנים תנ"ה (1695) ותס"א (1701) את הסידור וספר הסגולות בישובים צ'בירה וחנאב. חיזוק לאפשרות זו, בקולופון של הסידור תיאר אירוע קשה חמש שנים קודם לכן: "כי בשנת התנ"ה ליצירה (1695)... רבו הגזירות והלכו היהודים לעיירות... עמד מלך אכזר וקשה וביקש להגלות כל היהודים......
מרי שלום מענא היה מראשי הקהילה היהודית ברדאע באמצע המאה הי"ט.
ר' יעקב ספיר שביקר בתימן בשנת תרי"ט (1859) כותב, כי שני ראשי הקהילה בשנה זו היו מרי שלום מענא ומרי עוץ סלימאן, וכי הקהילה היהודית בעיר מנתה כשלוש מאות משפחות כמו בעיר ד'מאר. היא מן הערים הגדולות ביותר בתימן אחר צנעא, אשר מנתה שש אלף משפחות יהודים. בעיר רדאע היו ארבעה בתי כנסת, לעומת שני בתי כנסת בעיר ד'מאר, ועשרים בתי כנסת...
ר' יוסף בן שלום מעסגי העתיק את התורה במאה הט"ז- י"ז עפ"י הערכה. לא ידועה שנת העתקה ומקומו.
בכה"י קי"ט דפים. כה"י מתחיל מבראשית א, ח, עם ניקוד, טעמים, מסורה קטנה וגדולה, תרגום אונקלוס ותפסיר רס"ג לאחר כל פסוק. חסרים דפים.
בקולופון המקורי כתוב:
"נכתב... ע"י הצעיר... יוסף ברבי שלום זלה"ה המכונה אלמעסג'...".
בקולופון נוסף הקרוע בחלקו כתוב:
"...בן שלמה, נקדתי...
מרי שלמה בן זכריה מפצ'ל חיבר ספר פילוסופי בשם @44נרג'ס אלקלוב - חבצלת הלבבות@55, העוסק בנושאי מחשבה באדם, בחכמה ובפילוסופיה מהתנ"ך. הועתק בשנת שנ"ו (1596). לא ידוע מקומו.
בכה"י נ"ב דפים. החיבור בנוי אגרות אגרות, אחת עוסקת בחינוך למידות, השניה מציאותו יתברך. הוא משבח את הרמב"ם ש"האיר בעיות והתיר ספיקות ופענח סודות".
מרי יחיא מפצ'לי היה רב הקהילה היהודית בעיירה אלמדיד שבמחוז נהם, מצפון לצנעא, בתחילת המאה העשרים. הוא פעל יחד עם מרי יחיא שרארה. ראה באנציקלופדיה ע' 351.
לאחר פרסום האנציקלופדיה הגיע לידי פנקס השליחות של השד"ר מרי שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בתחילת המאה העשרים, ושם כתוב, כי הוא תרם שני ריאל. בתקופה זו מנתה הקהילה ארבעים ושלוש משפחות: זהרה, חדאד, מפצ'לי, שרארה, אסד, ד'יבאני,...