ר' סעדיה בן שלום מנצור היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר ד'מאר במחצית השנייה של המאה הי"ט. הוא חתום על כתובה, כדרכם של המנהיגות בתימן לחתום על מסמכים, בשנת תרל"ז (1877). הזוג בכתובה הוא: סלימאן-שלמה ג'גול ורומיה נגאר. לפניו חתום ר' יחיא בן שלום קאפח, ויתכן כי שניהם היו דיינים בעיר בשנה זו, אך מסתבר יותר לומר, כי היו ממנהיגי הקהילה. יתכן והם חתומים בתור עדים.
חכמי תימן
מרי עואץ מנצור נולד, להערכתי, בעדן באמצע המאה הי"ט.
הוא ידוע כרבו של מרי שלום יעקב בר' מנחם, ראש הישיבה ורב הראשי לעדן אשר נפטר בשנת תש"ו (1946), ועל פי זה הערכתי את זמן הולדתו המשוער ואת זמן פטירתו המשוער.
היה צנוע ועניו וכונה "ענותן כהלל". להערכתי, נפטר בעדן בשליש הראשון של המאה העשרים.
ר' עואץ בן יחיא מנצור העתיק את ספר השחיטה מקור חיים למהרי"ץ בן יעקב בשנת תרצ"ג (1933). לא ידוע במדויק מקומו, ועפ"י סימנים שונים נראה שחי בדרום תימן.
חיבר את הספר @44"זבחי רצון"@55 הנספח למקור חיים. בכה"י עשרים דפים.
בקולופון לספר מקור חיים הוא כותב:
"והעם עושים להתפארות וגיאות, הולכים אל המלכות ומפסידים, ועושים קטטות ומריבות בממונם וחילם, עד כי נתקיים בהם לעגל נתנו...
ר' שלום בן חיים מנצור העתיק דיואן בצנעא בשנת תרס"ג (1903). ואולי אף חיבר פיוטים. בכה"י תק"י דפים. !בשער כתב היד כתוב:
"שירות ותשבחות שחיבר הר' שלום שבזי תנצב"ה כמנהג ק"ק צנעא, על יד... המכונה סאלם בן חיים מנצור... ונשלם בחודש סיון באחד וכ' יום שנת ברי"ד (לשטרות, תרס"ג - 1903)".
מרי שלמה מנצור היה רב הקהילה בישוב גורבאן במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא נולד בשנת תרמ"א - 1881 בערך. ישוב בשם גורבאן היה גם באזור אנס מדרום לצנעא, אך כאן מדובר במחוז חאשד מצפון לצנעא, כארבע שעות הליכה מצפון לישוב אלצ'ואלע, לא הרחק מהערים כ'מיר וסודה.
בתקופה זו מנתה הקהילה בין עשר לחמש עשרה משפחות. משפחת מנצור היא הגדולה שבמשפחות הכפר. עניו וצנוע גדול, ונחשב "בעל חפץ", כלומר, מרפא...
מרי שלמה סעדיה מנצור היה חכם בישוב ד'מאר בתחילת המאה העשרים. נולד, כנראה, במחצית השנייה של המאה הי"ט. העיר ד'מאר היא מן הערים העתיקות והגדולות ביותר בתימן, ונמצאת במרחק של כמאה ק"מ מדרום לצנעא.
בתקופה זו מנתה הקהילה מאה ושבעים משפחות בערך: גרידי, מלאחי, נדאף, אערג, עצטה, עצאר, מנצור, כ'ייאט, הכרי, כאשאת, ריעאני, מעברי, כהן, סיאני, עמראן, בוטיל, מרי, דיין, חדאד, בעיבע, קהלאני, צוג'ייר,...
ר' יהודה בן חיים מנצורה היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר עמראן שמצפון לצנעא, בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ.
הוא חתום על האישור לקבלת כספי הסיוע לעניים, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל באמצעות ועד הרבנים בצנעא. המסמך מיום שני, ט' בכסלו תש"ז (1947), וחתום עמו ר' פנחס בן אהרן כהן. סכום הסיוע הוא נ"ב ריאל וחצי השווים לעשר לירות.
ר' יחיא בן נסים מנצורה נולד בצנעא בשנת תרנ"א (1891). אביו היה מפרנסי הקהילה. למד תורה אצל מרי יחיא קאפח ומרי יחיא אביץ' והתפרנס מצורפות. ירא שמיים, עניו וצנוע. עסק רבות בחינוך ובהעתקת ספרים ושילוב ביניהם. ואמנם מצאנו את תלמידיו מעתיקים בשנת תרפ"ט (1929) את רס"ג למשלי וכתובים. הוא באופן אישי עסק בהעתקות ספרים ובהגהות, תיקונים והשוואה לספרים שונים.
בשנת תש"א (1941) הגיע לצנעא ר' יוסף בן...
ר' נסים בן יעיש מנצורה היה ממנהיגי הקהילה היהודית בצנעא בסוף המאה הי"ט. הוא חתום עם ט"ו ממנהיגי הקהילה על אגרת בשנת תרנ"ח (1898), ובה הם מבקשים סיוע ליהודי צנעא עקב המצב הכלכלי הקשה בו היו נתונים, בעקבות בצורת כבדה וממושכת שהייתה בצנעא. האגרת מיועדת לר' בנין, ראש הקהילה היהודית בעדן, וחתומים עליה ר' יחיא בן אברהם כסאר, מרי שלום שמן - סגן ראש הישיבה, מרי יחיא קאפח - חכם באשי ועוד.
מרי סעדיה בן יהודה מנצורה נולד בצנעא במחצית השנייה של המאה הי"ח. הוא אחיו של הנגיד בצנעא, ר' שלום מנצורה. למד תורה והשכלה כללית.
מצבו הכלכלי היה קשה, והיה גולה ממקום למקום - "עול העוני וטיפול הבנים וגלות מעיר לעיר", כדבריו בקולופון של סידור משנת תקצ"ב (1832). ידוע כי שני בניו מתו בחייו.
המצב המדיני במחצית הראשונה של המאה הי"ט היה קשה במרכז תימן ובצנעא בפרט, עקב מהפכות פנימיות...
עמודים
- « לעמוד הראשון
- ‹ לעמוד הקודם
- …
- 14
- 15
- 16
- 17
- 18
- 19
- 20
- 21
- 22
- …
- לעמוד הבא ›
- לעמוד האחרון »