בלוג יהדות חברה וקהילה

א. מלים פרסיות שעברו לעברית ולשפות לועזיות

האם הייתם מאמינים שהמילה 'אתרוג' מוצאה בשפה הפרסית? ולא רק זאת; המלה עברה גם לשפות אירופה ונתנה להם את ה-orange=תפוז ואת ה-rouge=צבע אדום בצרפתית.

מלים רבות חדרו מהפרסית לתלמוד הבבלי דרך הארמית, ואפילו נמצא עשרות מלים פרסיות בספרים המאוחרים של המקרא. להלן מספר מלים: אבזר, הרפתקה, פרבר, ביתן, פרגוד, פרדס (paradise=גן עדן, הכפר הערבי פַרַדִיס), רז, לילך, לימון, סרבל (שרוול), פיג'אמה, פוזמק, אמגוש=קוסם ומכשף (magic=מאגי), בזאר, דוכן=מקום גבוה, אשפוז=אירוח (האושפיזין, לאשפז), ורד (rose, רוזה, האי רודוס=אי הוורדים), הנדסה, שחמט, פיסטוק, חאקי=אבק, קיוסק=כניסה מקורה, בלכון=חדר גבוה; ואפילו מלות סלנג כמו: אשכרה ובלגן.http://www.teman.org.il/sites/default/files/Backgrund_4.jpg

כותב המגילה מפגין בקיאות רבה במנהגי החצר הפרסיים ובשפה הפרסית העתיקה: מרבה בתיאורי פרטים, מספרים, תאריכים ושמות; הישיבה בשורות לפי חשיבות ("למגדול ועד קטן"); המשתאות הבזבזניים; קבלת החלטות בשכרות ואישורן בפיכחות; העובדה שלא כל אחד יכול לראות את המלך ("רואי פני המלך"), וגם היחס לנשים, אפילו למלכה, כאל אובייקט מיני – כולם מאפיינים את מלכי פרס הקדומים. לרוב השמות במגילה יש משמעות בשפה הפרסית העתיקה. משמעות שמו של המן, למשל, היא '(בעל) המחשבה הטובה', ומכאן משחק המילים "מחשבתו הרעה" המתארת את מזימתו של המן.

מלים פרסיות נוספות:
א' ג': "הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת" - הראשונים, הבאים מבני משפחות מיוחסות, האצילים.
א' י': "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא (מתת הא-ל, וכן בגתן. תרש=שם כבוד לשר)  זֵתַר וְכַרְכַּס (עיט, כורכיא) שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים...". סריס - מקור המונח "סריס" הוא אכדי, ופירושו "אשר לראש המלך, שומר  המלך.
א' י"ד:  "וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא (שחור) שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ (שם כבוד לפחה) מֶרֶס מַרְסְנָא (עיני המלך; להבדיל: " שִׁבְעָה-אֵלֶּה עֵינֵי יְהוָה הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל-הָאָרֶץ -זכר' ד' י') מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת" - מְמוּכָן=המשחרר או האמגוש, הקוסם. חז"ל רואים בו את המן.
א' כ': "וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ" - פיט-גַמַא=מה שהגיע, ומכאן גזרה.
ג' י"ב: "אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת" - האחשדרפן הוא נציב המדינה, הפחות.
ג' י"ד: "פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה"; פתשגן הוא העתק, נוסח (פרשגן).
ד' ז': "לִשְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם" - גַנְזַא=אוצר; לשר האוצר קראו גַנְזַא-בַּרַא ומכאן 'לגנוז', 'גזבר'  )בער' 'כַּנְז'=אוצר).
ד' ח': "וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן" - דָאטַא=מה שניתן על ידי המלך או האל – והוא החוק (ומכאן 'דת' בעברית, והיא עברה ללטינית -=data נתונים).   
ח' י': "וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים" ; האחשתרן הוא שליח המלך והרמכים הם עדרי הסוסים של המלך. (המלה 'רכוש' בעברית היא בעיקר מקנה ובהמות: "כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם" -בר' ל"ו ז';  הָרֶכֶשׁ –  במגילה הם הסוסים ששימשו לרכיבה, ובמיוחד הסוסים שהעבירו דואר.
ח' כ"ד-כ"ו: וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל ... עַל-כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל-שֵׁם הַפּוּר -
שם החג – פורים - נגזר מהמלה הפרסית puru שפירושה חרס או אבן קטנה, שהיו מטילים כדי לקבוע ולקבל החלטות. ומכאן יובן מדוע אנו משתמשים בפועל 'נפל' (=להטיל) בביטויים 'נפל הפור', 'הטיל גורל' ; והפס' המסכם כהלכה את המלים הנ"ל הוא: "והפיל פור הוא הגורל" (אסתר ט' כ"ה). 'גורל' קרובה למילה הערבית 'חַגַר'=אבנים.

ב. פורים - צבעים וגוונים במגילת אסתר

פסיפס של צבעים בִגְוונים שונים, עושר, פאר והדר וּמשתאות לרוב מעטרים את מגילת אסתר.

ננסה להסביר את הפס' ה'צבעוני' הבא: "חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת" (א' ו').

במשתה היו וילונות ויריעות עשויים חוּר, אריג פשתים לבן. בהמשך העלילה יוצא מרדכי "בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר"– בגד חוּר, לבן הוא לבושו של האציל, "בן החורין",  ומכאן גם 'הפנים החיוורים' כי גוֹנם הופך לבן. הכרפס הוא אריג עשוי צמר גפן, וצבע התכלת הוא גָוון בין ירוק לכחול, וכל הנזכר לעיל "אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ" – היריעות היו אחוזות, תלויות בַחבלים העשויים 'בוּץ' שהוא פשתן לבן. הבֵיצה באה שהשורש 'בוּץ' , וכך בערבית 'בֵּיצ'א' הנקראת ע"ש לובן קליפתה. החבלים היו קשורים בִגלילי כסף, במוטות עגולים; "וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ" – 'שֵׁשׁ' הוא השיִש. בימים ההם לא ישבו לסעוד סביב שולחנות אלא הֵסֵבּו על המיטות, ולמנהג הזה יש זכר בַּהֲסַבָּה של ליל הסדר. מיטות הזהב והכסף עמדו על אבנים יקרות שהיו משובצות על הרצפה; האבנים "בַּהַט, וְדַר וְסֹחָרֶת" – הן מילים יחידאיות בתנ"ך. יש המשערים ש'בַּהַט' הוא הנקרא 'אָלַבַּסְטֶר' העשוי מגבס ומקלציט, ומתכונותיו שהוא שקוף למחצה ומשתמשים בו כִשְמשות לְחלונות וּכְאבן לקישוט. לעניות דעתי המילה בהט' היא וָרִיאַנְט, צורה משנית של ה'בוּץ' – ו' וה' מתחלפות, כמו "מוהֵל/למול", וכן ט/צ, כמו "קיץ/קיטנה, נצַר/נטַר. אם כך, ראינו בפסוק ארבעה גְוונים שונים של לבן: כרפס, חוּר, בוּץ וּבהט. "וְדַר וְסֹחָרֶת" – 'דַר' – אולי צדפים, ועפ"י הערבית היא פנינה, 'וְסֹחָרֶת' – עם חילופי ס/ש נקבל שיִש בצבע שחור.

חג פורים צבעוני ושמח!

לשיעורים ולהרצאות  -  משה אוסי
Mosheossi@gmail.com  09-8335016

comments powered by Disqus