בלוג יהדות חברה וקהילה

א. מניין השם "אלול"?

כידוע שמות חודשי השנה אינם עבריים במקורם. מוצאם מבבל, והגולים שחזרו עם שיבת ציון ובנו את הבית השני, הביאו איתם את שמות החודשים. סביר אפוא שהשם אלול בבלי במקורו – כלומר מן השפה האכדית. יש סוברים שהוא ממילה אכדית שפירושה  כפרה וטיהור, ויש קושרים אותו למילה האכדיתELULU   שפירושה תקופת האסיף. לפי סברה אחרת מקור השם בארמית, במילה  אללתא, הקשורה למילה העברית 'עוללות' - פרי הנשאר אחרי בציר הענבים או אחרי מסיק הזיתים. ואם נקבץ את שלושת הפירושים יחדיו נראה שחודש אלול ותחילת תקופת הסתיו הם ימי האסיף ו'חישוב' מאזן היבול החקלאי, בד בבד עם עשיית 'חשבון' נפשי, רוחני; ועם שני ה'חישובים' נכנס האדם ב'דחילו ורחימו' אל השנה החדשה - מחד גיסא הוא מטהר את נפשו ומבקש כפרה ומחילה, ומאידך גיסא הוא מתפלל לגשם ברכה כדי לזְכות בִיבול מספֵּק לַקיץ הבא. האדם מזדהה עם עולם ההוויה - הוא שב אל מקור נשמתו וה'שנה' שבה אל תחילתה – ובלשון ספר שמואל -  'תשובת השנה'.http://www.teman.org.il/sites/default/files/Backgrund_4.jpg

ב. מה הן "סליחות"?

סליחות הוא שם כולל לְמגוון קטעים של תפילה ופיוטים, שיש בהן מוטיבים של הבעת חרטה, קינה על החורבן, בקשת סליחה ומחילה, תפילה לִגאולה, החזרת המלכות ובניית המקדש. רוב קטעי הסליחות נכתבו בימי הביניים והן  נאמרות לא רק בחודש אלול וּבַעשרת ימי תשובה אלא גם בִשאר צומות ותעניות וכן בימי שני וחמישי וּבתיקון חצות. ואולם השימוש במילה "סליחות" סתם - מכוּון אל הסליחות באלול וּבַעשרת ימי תשובה. הספרדים מתחילים לומר סליחות בראש חודש אלול, ואילו האשכנזים 'חייהם קלים יותר' – הם מתחילים כמה ימים קודם רה"ש. אשר לְנוסח הסליחות – אצל האשכנזים מתחלפים הפיוטים בכל יום, ואילו נוסח הספרדים קבוע, ולכן רבים יודעים אותן בע"פ. לַסליחות האשכנזיות אופי לאומי והן עוסקות לא מעט בַזיקה שבין הכפרה לַגאולה, ואילו הסליחות הספרדיות נושאות אופי אישי יותר ותוכנן הוא אפסות האדם מול בוראו וּבַקָשת מחילה פרטית. וכך נפתחות הסליחות  אצל יהודי המזרח:  "בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים. שְׁפךְ שִׂיחָה, דְּרשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדון הָאֲדונִים. רְחַץ וּטְהַר, וְאַל תְּאַחַר, בְּטֶרֶם יָמִים פּונִים. וּמְהֵרָה, רוּץ לְעֶזְרָה, לִפְנֵי שׁוכֵן מְעונִים. וּמִפֶּשַׁע, וְגַם רֶשַׁע, בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסונִים. אָנָּא שְׁעֵה, שִׁמְךָ יודְעֵי, יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים". והסליחות  אצל יהודי אשכנז מתחילות תמיד במוצ"ש: "בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה, הַמְצֵא לְעַמְּךָ רְוָחָה
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה, וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה".

ג. מה משמע הביטוי "בְּדִיל וַיַּעֲבר"?

פיוטי הסליחות, יש מהם הכתובים בַשפה הארמית, וקשה לַהבינם. בפיוט "בְּדִיל וַיַּעֲבר" אנו מבקשים את עזרת השם בִזכות קריאת י"ג המידות שראשיתן בַפסוק המתחיל במילים: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא". "בְּדִיל" הארמית פירושה בְּשֶל, בזכות. שלוש-עשרה המידות הן דרכיו של הקב"ה במידת הדין ובמידת הרחמים. בַפיוט הזה מבקשים שבזכות י"ג המידות האלה יזכור הקב"ה את זכותם של אבותינו ויסלח לנו. והראשון בהם הוא אברהם: "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא בְּדִיל וַיַּעֲבר" – רחמנא, הוא פנייה אל  הקב"ה, אדכר לן, פירושו – זכור לנו, זכור לנו הברית עם אברהם האהוב – ד. מהו ההבדל בין אור לנוגה?
אַבְרָהָם רְחִימָא בארמית. השורש רח"ם משמעו בַּארמית גם רחמים וגם אהבה. משמעות זו של אהבה בַפועל לרחם נמצאת מעט אף בעברית. למשל בּפּסוק בִּתהלים, מפי דוד:  "אֶרחָמך ה' חִזקי, ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי" -  אני אוהב אותך השם, אתה מבצרי ומקור כוחי. גם 'רֶחֶם' האישה גזור משורש זה, אולי מפני שהוא עוטף באהבה את העובר. נשוב אל הפיוט: "בדיל וַיעבור" – בשל הנאמר בַפסוק המתחיל במילה "ויעבור", ובזכות  שלוש-עשרה מידותיו של הקדוש ברוך הוא אנו מבקשים את רחמי השם.

ג. על הפיוט "מי אל כמוך"

הפיוט "מִי אֵל כָּמוֹךָ" הוא פיוט מעורר וּמלהיב, המתאר את מידותיו של הקב"ה ואת הנהגותיו, והוא כתוב עפ"י סדר הא"ב. יש שהקהל כולו שר אותו יחדיו, ויש הנוהגים שהחזן מפייט והקהל עונה בַפסוק החוזר "מִי אֵל כָּמוֹךָ". נסביר את הבית הראשון: אַדִּיר וְנָאוֹר, בּוֹרֵא דּוֹק וָחֶלֶד. הקב"ה הוא אדיר ועצום, ומָלא הוד והדר. גם המושל נקרא אדיר, וראשי הרועים נקראים בפי ירמיהו "אדירי הצאן", מפני שהם לובשים אדרת שיער. המילה נאור בַמקרא משמעה 'עוטה אור וָהוד', ודוד המלך מתאר את האל בְמזמור תהלים: "נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר". וּבימינו 'נאור' הוא המשכיל וּבן התרבות, כאילו נמלא אור. "דּוֹק וָחֶלֶד" הם כינויים לַשמים וְלָארץ. "דּוֹק" מלשון דקיק – יריעת השמים. חלד הוא עפר, והוא מתקשר אל החולד והחולדה, המתחפרים בָאדמה. זאת משמעות השורש גם בַּארמית. בְערבית קיבל השורש ח'לד משמעות הפוכה: ח'אלִד הוא הנשאר לנצח, אך בָעברית הוא מסמל את הזמניות שבחיי העולם הזה.

משה אוסי עורך סיורי סליחות בירושלים
לפרטים:
Mosheossi@gmail.com  09-8335016  

comments powered by Disqus