שמעון התימני

מרי שמעון "התימני " היה מחכמי המשנה בדור השלישי של התנאים, בשנים ג' אלפים תת"ע - תתצ"ה (110 - 135 למנינם). הוא היה מצעירי חכמי העיר יבנה.

הלכות בודדות הובאו בשמו במשנה ובתוספתא. במשנה הוא מוזכר ג' פעמים: תענית ג, ד: יבמות ד, י"ג: ובמסכת תענית ג, ד. בתוספתא הוא מוזכר ג' פעמים: ברכות ד, י"ח: ביצה, ב, ו: וסנהדרין י"ז, ב.

הדיעה הרווחת היא, כי מדובר בר' שמעון התימני, מהעיר תמנה שליד לוד. כך כתב רש"י בפירושו, ובעקבותיו הפכה דיעה זו לדיעה המקובלת.

ואולם, קיימת דיעה שונה, כי הוא חכם מתימן, ולפי דיעה זו יש לנקד התֵימָנִי.

היעב"ץ בלחם שמים כתב, כי יש לגרוס התימָני "ואין זר לומר שהיה מארץ תימן שהיא חוצה לארץ, כמו שמצינו כמה תנאים, משא"כ עיר הנזכרת היא מארץ ישראל".

נראה, כי גם בתימן נהגו, רובם לפחות, לגרוס התמני, ובמשנה המנוקדת של מרי שלום יצחק הלוי המלה מנוקדת התימָני. הרב יצחק רצאבי משער, כי הגרסה הקדומה בתימן היתה בקמץ, ובעקבות דברי רש"י ור"ע מברטנורא שינו את הניקוד.

רעיון יפה שמעתי מידידי עמרם עוזרי. במשנה מוזכרים חכמים רבים ומקומם. אם אותו חכם הגיע מעיר או מישוב הוא מכונה "איש", כמו: ר' לויטס איש יבנה, ר' שמעון איש המצפה, ר' נחוניה בן אלנתן איש כפר הבבלי, אנטיגנוס איש סוכו, ר' נחמיה איש בית דלי, ר' דוסתאי איש כפר דמא, ועוד. לעומת זאת, אם החכם הגיע מארץ אחרת או מחבל ארץ, מזכירה אותו המשנה בתוספת שם ארצו, בלי המלה איש, כמו: נחום המדי, מארץ מדי, ר' יוסי הגלילי, מחבל הגליל, נתאי הארבלי, ועוד.

לכן, ישנה אפשרות סבירה, כי ר' שמעון מקורו בתימן,

שכן בתקופה זו חיו יהודים בתימן.